פן פיקשן
התפתחות מעניינתקסי פגסי
11/10/2006 15:40"אתה מוכן פוטר?..." שאל אותו סנייפ בארוחת הבוקר.
"מוכן ומזומן..." ענה לו הארי.
"יש לך עוד..." סנייפ הרים את ידו והסתכל על השעון בידו הימנית...
זו הייתה הפעם הראשונה, שהוא ראה, שלסנייפ יש שעון...
היה לו שעון בצבע זהב...
על הרצועה המוזהבת הוא יכל לראות, שמשהו כתוב... חרוט...
לסניוולי היקר...
מתנת יום הולדת מ...
את ההמשך הוא לא ראה...
ההמשך היה מוסתר בשרוול...
אבל משהו, שהוא עוד ראה...
היה...
הטבעת של גריפינדור...
"יש לך עוד שלוש שעות... אני מקווה, שאתה מוכן..." החזיר אותו סנייפ למציאות.
"מוכן למה סוורוס?..." שאלה מולי, לפני שהארי הספיק להגיב.
סנייפ לא ענה...
הוא הביט בהארי, כמחכה לתשובה...
"מוכן סוורוס..." ענה לו הארי בשקט.
פתאום, הארי שם לב, למבטו המהורהר של סנייפ, ולכך שהוא קרא לו סוורוס ולא סנייפ...
זה היה מוזר...
הוא לא התכוון לזה...
הרבה דברים קורים לו בזמן האחרון בלי, שהוא יתכוון...
אולי הוא ידבר עם דמבלדור?...
'לא!...' פסק הארי בראשו...
'אני לא אדבר עם דמבלדור, שחושב, שהוא... שהוא...'
טוב שהערוצים של גריפינדור חסומים...
הוא הקפיד לעשות זאת כל יום, אחרי, שהתעורר...
הוא לא אוהב להיות ספר קריאה...
בייחוד...
בייחוד לא של דמבלדור או סנייפ...
***
הארי עלה לחדרו של סנייפ...
הרמיוני ורון עלו איתו גם הם...שותקים...
הוא היה צריך לעלות עוד בדיוק שתי קומות...
בקומה הראשונה, שהיה עליו לעלות...הוא חשב לברוח...להתעתק... להעלם... לא להיות כאן... סנייפ עלול...
הוא לא רצה להמשיך לחשוב מה סנייפ עלול לעשות לו...
אבל...
כשהגיע לקומה השניה, שהיה עליו לעלות...
הייתה לו תוכנית...
הוא קיווה, שהיא תעבוד...
הוא הגיע לחדר של סנייפ...
"או... שלום..." אמר לו סנייפ, שלידו היו קסי ואודט.
הארי הסתכל עליהן בתמיהה...
הן לא אמורות להיות כאן...
"הבאתי איתי משנה, פוטר...אתה יודע... לכל דו-קרב צריך גם משנה..." אמר לו סנייפ.
"מי מהן היא המשנה?..." שאל הארי.
"או... עוד לא החלטתי...אז... מי מכן רוצה?...אודט?...קסי?..."
"אה..." אמרה אודט בחשש...
"אני... אני לא חושבת... היה לי ניסיון... אבל אני בטוחה שקסי תשמח... לא?... נכון קסי?..."
"טוב... אם אותך הוא ניצח... אז למה שלא ינצח אותי?...אני... אולי... אולי....אולי לא יהיה משנה... כלומר... רק אתה והארי...רק...רק אתה והארי..."
"פחדניות..." אמר סנייפ בשקט.
"אני לא... אני רק... אני לא חושבת, שזה יפה שאני אהיה לפני אחותי הבכורה... כלומר... תמיד לימדו אותי על 'כבוד לגדולים...' וכל השאר..."
"טוב... הארי... מה דעתך על ההצעה של אודט..."
"מצוינת..." אמרו רון והרמיוני ביחד...
הם פחדו שאחד מהם יאלץ להיות המשנה...
"טוב..." אמר הארי...
"בלי משנה..."
"אבל... בלי קללות שאין עליהם מחילה!..." התרה סנייפ.
"טוב..."
"אז... מתחילים הם קדו קידה, הלכו עשר צעדים אחורה ו...
"אקספליארמוס..." צעקו שניהם יחדיו...
קרן האור של הארי התנגשה בקרן האור של סנייפ...
ואז...
היא הכניעה אותה!!!...
הקרן של הארי הכניע את הקרן של סנייפ!!!...
היא פגעה בו...
סנייפ נפל...
שרביטו נפל בערך שלושה מטרים מאחוריו...
זה הזכיר להארי מה שאביו עשה לסנייפ...
מה שהוא ראה בהגיגית...
"טוב..." אמר הארי...אם אמא שלי, אבא שלי, סריוס, לופין וזנב-תולע יחסרו, אני אדאג למצוא להם מחליפים..."
"מה?!..." שאל סנייפ שמיהר לקום ולקחת את השרביט שלו...
"אמרתי: אם אמא שלי, אבא שלי, סריוס, לופין וזנב-תולע יחסרו, אני אדאג למצוא להם מחליפים..."
"שזה אומר..."
"שום דבר... רק זיכרונות רעים..." אמר הארי בחיוך...
סנייפ הסתכל על הרמיוני ורון שחייכו מאחורי הארי...
"אז... סיפרת להם... מה?..."
"בלי הרבה כוונה..."
"אתה יודע שגם אני...בלי הרבה כוונה... הייתי יכול לגלות... אותו יום בשולחן... את הסיבה האמיתית לאיחורינו..."
"יודע..."
"יופי... רק רציתי לוודא שאתה אכן יודע... אקספליארמוס..."
הקללה פגעה בהארי...
הוא מיהר לקום...
"טוב..." אמר לו סנייפ...
"זה לא היה בתכנון... מה?..."
"כן... למדת משהו מאז...ואל תדאג יותר מידי לתוכנית... היא תישאר בעינה..."
"למה אתה חוסם את הערוצים של גריפינדור?... מפחד שאני אגלה מה מתבשל במוח ה..."
"לא..." קטע אותו הארי...
"בעצם... אולי כן..."
"פחדן... אבא שלך לא היה כזה פחדן!..."
"מה אתה יודע על אבא שלי?..."
"בוא נגיד... שאני יודע על אבא שלך, יותר ממה שאתה יודע עליו..."
"טוב... נוביקוטוס..." סנייפ חמק מהקללה...
"הולנמיטו..." הארי חמק...
"מיליסטו..." סנייפ התחמק...
"לוטוספוטוס..." הקללה פגעה בהארי...
הוא נפל על הרצפה...
חברבורות שחורות החלו לצמוח בידיו...
"נו... מה תעשה עכשיו פוטר?..." שאל סנייפ.
"דיספרטו..." החברבורות נעלמו.
"יפה פוטר..."
"כן... אני יודע... נראה לך שהייתי בא לא מוכן?... נראה לך שלא למדתי קללות חדשות כמו סטרובירוטוס..." זה פגע בסנייפ, שלא היה מוכן...
הוא נפל, וכל פיו התמלא בתותים...
"דיספרטו..." אמר הארי הצוחק...
"חה. מצחיק מאד..." אמר סנייפ בציניות...
"טוב... עכשיו... לגילימנס..." כיוון סנייפ את השרביט להארי...
הארי חסם את ערוצי גריפינדור בכל כוחו...
הוא זכר מה שאריק אמר לו...
"זה בגלל שלא חסמת את ערוצי גריפינדור שלך!... כל עוד אתה לא חוסם
אותם, כל קוסם יכול לחדור למוחך!..."
סנייפ לא הצליח לחדור...
"טוב..." אמר לו הארי...
"נראה שהיו לנו את אותן התוכניות... לגילימנס..."
האר הרגיש איך סנייפ נאבק בו...
הוא החל לראות תמונות מטושטשות...
ילד קטן, בעל שיער שחור ואף מעוקל, יושב בחדר אפל ומחניק, שמעליו גוהרת אישה...
"שלא תעז לספר להם!!!... אם תספר... אני אשקה אותך בשיקוי מאלם..."
"ללללללאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!......." צעק סנייפ.
התמונה התחלפה...
היה שם ילד קטן עם שיער שחור ואף מעוקל יושב על השרפרף, ועל ראשו כובע המיון...
"מממ... שאפתן... לוקח אמצעי עזר לגדול...מה?... שאפתן... סלית'רין... הוא שמע את כובע המיון...
"ללללללאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!......."
התמונה התחלפה...
הוא ראה את סנייפ, עומד... ולידו... ממש קרוב... וולדמורט!!!...
וולדמורט הסתכל על סנייפ...
"מעכשיו... קוראים לך... שתיים שלוש שתיים.. "
וולדמורט צרב לו את האות האפל בבשרו של סנייפ, שחשק את שיניו כדי לא לצעוק.
"ללללללאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!......."
הוא ראה נערה, עם שיער ערמוני, ועיניים ירוקות מחייכת ומתקרבת לעבר נער עם שיער שחור ואף מעוקל...
"רציתי... רציתי להודות לך סוורוס... על כל מה שעשית למעני... תודה שהצלת אותי מטום... אני מתכוונת ממנו... אני.... איך אני אודה לך?..."
הנערה התקרבה אליו יותר ויותר...
הארי פער את פיו, בלי לשים לב...
זו הייתה אמא שלו!!!...
הוא בטוח!!!...
הנערה המשיכה להתקרב...
"ללללללאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!......."
סנייפ שאג... הארי הרפה...
הוא הלך אחורה...
הוא התנגש בהרמיוני, שעמדה מאחוריו...
הוא היה שטוף זיעה...
"אתה..." הוא אמר לסנייפ, המזיע גם הוא...
"אתה..." הוא אמר שנית, בקול בילתי מאמין...
"אתה... היא... זו... זו הייתה אמא שלי?..."
סנייפ לא ענה...
הוא הסתכל בהארי במבט המום...
"איך..." הוא מלמל...
"מה קרה?..." שאלו אודט, קסי, הרמיוני ורון...
"הוא... הוא... הוא התקרב לאמא שלי יותר מדי..."
אודט וקסי השתעלו בקולניות...
"זה לא נכון!!!...היא התקרבה אלי!!! אני לא התקרבתי אליה!!!..."
לופין הגיע למשמע הצעקות...
"מה הולך פה?..." הוא שאל...
כנראה שאף אחד לא שם לב אליו אחרת, איך אפשר להסביר את זה שאף אחד לא ענה לו?...
"אבל איך הוא הצליח להיכנס לראש שלך???..." שאלה אודט בתדהמה.
"אני לא יודע..." אמר סנייפ.
"תעזוב את איך נכנסתי לראש שלך!!!... תתייחס למה שראיתי בראש שלך!!!..
"אני לא מעוניין!!!..."
"אבל זו אמא שלי!!!..."
"והיא לא מעניינת אותי!!!..."
"אותי כן!!!..."
"ולמה אתה חושב שזה מעניין אותי?..."
"זה לא מעניין אותי האם זה מעניין אותך!!! זה מעניין אותי האם זה מעניין אותי!!!..."
"לא!!!... אני לא אספר לך כלום!!! כלום!!! אתה שומע אותי???!!! כלום!!!..." זעק סנייפ בגרון ניחר.
"אם אתה לא תרצה, אני אקרא לאמא שלי שתסביר לי!!!..."
"ולמה נראה לך שהיא תספר לך?..." שאל סנייפ שהחל להילחץ...
הארי לא השיב...
בעצם... אולי ניתן לכנות את הדבר הבא תשובה...
"אמא!!! אבא!!! בואו לכאן!!!..."
שני דברים לבנים התערבלו באוויר...
הם האטו והאטו והאטו...
עד שנעצרו...
"קראת לנו הארי?..." שאל אביו...
אך עוד לפני שהארי הספיק לענות, אביו המשיך...
"למה אתם כל הזמן רבים?... ממש כמו ילדים בגנון!!!...אני מקווה, שכל שנים הללו לא השפיעו עליך סניוולי... ועליך הארי..."
"אמא..." בחר הארי להתעלם."מה היה הסיפור ההוא עם סנייפ?..."
"אוה... קיוויתי שתשאל..." היא אמרה בחיוך זדוני...
"אז את הולכת לספר לי?..." שאל הארי בתקווה.
"לא!!!..." צעק סנייפ... "אסור לך!!!..."
"באמת?!?!?!..." שאלה לילי בתמימות מעושה...
"לא ידעתי... כתבנו את זה באיזשהו חוזה?..."
"את לא... את לא הולכת לעשות את זה!!!..."
"אני דווקא כן!!! ו... אני אקרא לג?'ני!!!..." (שימו לב!!! זה ג?'ני בסגול. לא ג'יני בחיריק!)
סנייפ היה חיוור...
"מגיע לה לשמוע פעם אחת את האמת!!!..." היא אמרה בקול שליו.
היה שקט של כמה שניות...
ואז...
נשמע קול קטן של פקיקה...
האישה,שהארי ראה באותו יום בהוגוורטס...
האישה, שדמתה כשתי טיפות מים לאמו...
עמדה מולו...
"דודה לילי?... קראת לי?..." היא פנתה לאמו של הארי...
"כן ג'ני..." השיבה לה לילי...
"אמא קראה לך..."
חזור לדף הפן-פיקשן
|
