פן פיקשן
וידויקסי פגסי
11/10/2006 15:42
"אמא?..." שאלה ג'ני...
"מה זאת אומרת אמא?... את דודה שלי..."
"לא מתוקה
"... אני גם אמא שלך..."
"מה?..." שאלו הארי וג'ני לא מאמינים...
כל השאר, עמדו המומים...
ג'יימס, סנייפ, אודט וקסי, היו חיוורים, כמו גם ג'ני והארי...
"אבל... זה... זה לא יכול להיות...ו... מי זו ג'ני בכלל?..." שאל הארי מבולבל...
"אחותך החורגת..." ענתה לילי בשלווה...
כאילו...
כאילו לא הטילה זה עתה פצצה של מליון טון לפחות...
"אני רואה שאתם לא מבינים... אז אני אספר לכם משהו..."
היא אמרה...
ואז היא החלה...
"הייתי ילדה קטנה... ילדה קטנה בת אחת עשרה, כשהגעתי להוגוורטס-אקספרס... לא היו לי חברים... באתי מבית של מוגלגים... לפתע...חלק מהתלמידים החלו לכנות אותי 'בוצדמית...' אני לא ידעתי למה הם התכוונו במה שאמרו, אך ידעתי, שזה לא היה טוב... ואם מישהוא היה מגלה... הוא ודאי היה עוצר אותם... אבל אז... בתוך כל הסערה של תחילת הלמודים, המזוודות, המוכנסות לרכבת, התלמידים העולים לשם... אף אחד לא שם לב אליהם... אף אחד לא העיר להם..."
היא עצרה לשניה...
"אף אחד... חוץ מאחת...קראו לה אודט אדרפילדס...חשבתי אז, שהיא המושיעה שלי... היא הייתה הכל בשבילי..."
היא הסתובבה לאודט... הסתכלה עליה במבט בוחן... במבט מאוכזב...
"אבל זה היה אז... היום..." היא הסתובבה חזרה להארי וג'ני שהקשיבו לה במתח...
"היא הדפה אותם... לא הרשת להם להתקרב אלי... היא נטלה את ידי, והכניסה אותי לרכבת, היא מצאה מקום למזוודה שלי, והתיישבה לידי...
מאז... היינו החברות הכי טובות...
היינו עושות הכל יחד... עד ש... קרה משהוא..." היא החווירה לפתע, ואז התגברה על כך...
"ואז... פה סוורוס נכנס לתמונה... הוא ואודט עזרו לי... שניהם היו מצוינים בשיקויים, וזה היה הדבר, הנחוץ לי ביותר באותו רגע...
התפלאתי עליו... הוא לא אמרו היה לעזור לי... לאט לאט... הוא ואני, היינו מבלים הרבה ביחד... ואז... התחלתי לחבב אותו... למעשה... קצת יותר מזה...קצת הרבה יותר מזה..."
הארי היה המום...
אמא שלו...
סנייפ...
זה לא הסתדר!!!...
"זה היה הזיכרון שראית... ראית את היום, שאז... חשבתי, שהוא המאושר ביותר בחיי... היום שסוורוס ואני, נהינו חברים, אמנם בסתר... זה לא היה נורמלי, שגריפנדורית וסלית'ריני יהיו חברים, שזה, דך אגב היה ההסבר לכך, שבהגיגית, בזיכרון של סנייפ, ראית אותו קורא לי בוצדמית, אבל... זה לא הפריע לנו... היינו זוג צעירים טיפשים, עם הרבה תוכניות לעתיד...
אבא שלך? נראה בימים הללו, כמו קדוש מעונה...והוא גם באמת היה כזה... רק אחר כך הבנתי, את גודל הקורבן שהקריב... את כל מה ששתק... שהסתיר... שלא סיפר... שהבליע... אבל זה היה יותר מאוחר... באותם ימים... לא הייתה מאושרת ממני...הילכתי זוהרת, ולאודט, ששמה לב לדבר, סיפרתי כמובן, בהסכמתו של סוורוס, את העניין..."
"יום אחד... ללא כל הודעה מוקדמת... סוורוס התחנן אלי שאני אצא עם ג'יימס... ולו פעם אחת... 'הוא כל כך השתדל למצוא חן בעינייך...' הוא אמר לי אז... 'אני מתחנן... בשבילי...' הסכמתי... אבל הייתי המומה... הרי... סוורוס שונא את ג'יימס... זה בטח חלק מתעלול... חשבתי לעצמי... לא היה אכפת לי להתעלל בג'יימס... לא ממש אהבתי אותו...אז יצאתי איתו...הרגשתי נורא מוזר בפגישה הזו...כשהיא נגמרה ללא כל תעלול... התפלאתי... אבל הייתי בטוחה, שזה יבוא מאוחר יותר..."
היא לקחה נשימה...
"ואז... סיימנו את בית הספר...הייתי אז בת שבע עשרה... מיד בחופש הגדול, התארסנו... לאחר חצי שנה... כשהייתי בת שבע עשרה וחצי, התחתנו..."
הפצצה השניה הוטלה באותו יום... פצצה שגרמה להלם רב מקודמתה...
"לאחר שנה... כשהייתי בת שמונה עשרה וכמה חודשים... נולדה לנו ג'ני...ואז... התחילו המריבות... היינו שנינו עקשנים כפרד ולא מתאימים בנוסף לכל...וזה מה שגרם לכך...שלאחר כמה זמן...עזבתי את סוורוס והשארתי לו את ג'ני, בצער רב כמובן, ולאחר שכל מה, שעשיתי לא עזר... ולא פחות ולא יותר... בגיל תשע עשרה... התחתנתי עם ג'יימס... ג'יימס, שבמעמקי לבי, תמיד ידעתי, שהוא מתאים לי...ואז... לאחר שנה... כשהייתי בת עשרים... נולדת אתה הארי..."הערה...(את ההערה אני מציעה לקרוא מלמטה... זה יותר מובן שם!!!...)
היה שקט מתוח...
"הבנת?..." היא שאלה אותו...
"והבנת ג'ני למה אני גם אמא שלך וגם דודה שלך?..." היא פנתה לג'ני...
ג'ני הנהנה...
"אני לא מבין!... איך זה יכול להיות שאת גם דודה שלה???..." אמר הארי.
"מממממ...לזה אני כן צריכה הסכמה מסוורוס..." אמרה אימו...
"אבל ממילא הוא יהיה חייב לספר לך מתי שהוא...אז... אתה מסכים סוורוס?..." היא שאלה אותו, כאילו רק עכשיו שוחחה איתו על עניין נעים ביותר...
סנייפ לא ענה...
היה שקט מתוח...
ואז...
נשמעו בחדר שני קולות שונים...
האחד היה של דמבלדור, שאמר:
"מה הולך פה?... מדוע אתם כל כך חיוורים..."
והקול השני היה של אריק שאמר:
"זה פשוט בגלל שלילי גילתה להארי על ג'ני וכל זה..."
"לילי?!..." שאל דמבלדור בתמיהה...
"זה נכון?..."
"כן פרופסור, זה נכון..." היא אמרה בקול סתמי.
"אבל למה?..."
"הארי היה מגלה זאת בכל מקרה..."
"לא הוא לא היה!!!..."
"אני מכירה את בני יותר טוב ממך, ואני יודעת שהוא היה מגלה..."
"כן אבל מאוחר יותר... לא כל כך מוקדם..."
"זה לא משנה..."
"באמת?..." הצטרף גם סנייפ ל"שיחת הרעים" הזאת...
"זה לא משנה?... בשבילי זה כן משנה!!!..."
"טוב... אבל זה גם הסיפור שלי, ולי יש את הזכות לספר אותו!!!..."
"לא אם אני לא רוצה..."
זה יה היכול להתפתח לטונים גבוהים מאד, אם לופין לא היה מתעורר מהקיפאון בו היה נתון...
"ג'יימס...לילי... מה אתם עושים כאן?..."
"אנחנו?... מרחפים באוויר כמו שאתה רואה..."
"הטבעת..." אמר לופין חרש...
"נכון?..."
"כן..." ענתה לילי.
"אבל... מה... אני... אני לא מאמין לכל מה ששמעתי כאן... כלומר... עד עכשיו אני לא מעכל..."
"כן... בגלל זה היית כל כך שקט..."
"כן... אתה..." הוא פנה להארי...
"אתה יכול לקרוא גם לסריוס?..."
"לא!!!..." צעקה אודט...
"למה?!..." שאל הארי...
"אני... אני לא אפריע לכם... סליחה... רק... אל תמשכו אלי את תשומת הלב... טוב?... אנחנו לא ממש אוהבים להתראות..."
ג'יימס חייך, כמו גם סנייפ...
"טוב..." אמר הארי...
"איך שאת רוצה... סריוס בוא!..."
דבר לבן התערבל באוויר...
הוא האט והאט והאט...
עד שנעצר...
"שלום סריוס..." אמר הארי.
"ש...ש...ל...ל...לום ס...ס...סריוס..." אמר לופין בקול רועד.
"שלום סריוס..." אמרו כולם (אפילו סנייפ!!!...) חוץ מאודט וקסי, שכנראה לא רצו למשוך צומת לב...
"שלום הארי...שלום ג'יימס....שלום פרופסור...שלום כולם... הפסדתי משהו..." קבע סריוס, לפי מבע פניהם של הנוכחים בחדר.
"כן..." אמר הארי...
"זה רק על כך ש..."
"היי מה את עושה פה?..." אמר סריוס לעבר ג'ני.
"אני?... אם... דודה... אני מתכוונת אמא שלי קראה לי..."
"לילי?... אה... אז גלילת להם את האמת?... סניוולוס... איך הסכמת?..."
"זה נעשה בניגוד לרצוני..." הוא אמר עצבני מעט.
"כן... כך חשבתי... היא אף פעם לא-מי-יודע-מה הקשיבה לך..."
"סריוס..." אמר דמבלדור בקול שלא השתמע לשני פנים.
"מה?..." אמר סריוס בתמימות מעושה...
"בסך הכל אמרתי שהם אף פעם לא היו מי- יודע-מה מתאימים, בלשון המעטה..."
"זה יספיק סריוס!..."
"נו טוב... אז...למה קראתם לי?..."
"אוה... כי אני ביקשתי..." פצה לופין את פיו.
"אה... כן..." חייך סריוס.
"טוב... אמא... אז אולי תוכל לומר לי למה את גם דודה של ג'ני וגם אמא שלה?..."
"הוא לא יודע?..." התפלאה ג'ני...
"אף פעם לא סיפרתם לו?..."
"לא..."
"סיפרו לי מה?..."
"אוי לא... עוד סיפור...." אמר אריקהערה...
"אתה צודק אריק..." אמר דמבלדור...
"עוד סיפור... אז... מי מכם רוצה לספר?..."
"אני..." אמר סנייפ..."
"היי!... הוא הבן שלי!!!..." אמר ג'יימס.
"טוב... אז נספר יחד... אני מתחיל..."
וסנייפ התחיל...
_____________
סידור למי שזה יעזור:
המאורע: הגיל (של לילי...):
חתונה עם סנייפ 17.5
לידת ג'ני 18+
עזיבה את סנייפ 18.5
חתונה עם ג'יימס 19
לידה של הארי 20
חזור לדף הפן-פיקשן
|
