פן פיקשן
בוגדת(?)קסי פגסי
11/10/2006 15:45טוב...
למעשה, סנייפ כמעט התחיל, שלפתע זעק הארי...
הפנים שלו החווירו...
"רגע...איך לא שמתי לב לזה..." הארי אמר, מחוויר והולך...
"מה?..." שאל דמבלדור בדאגה.
"אם צאצאים של אחד מארבעת המקימים, יכול להתעתק להוגוורטס..." לאט הארי.
"אז מה?..." שאל סנייפ.
"חישבו על זה... מי האדם, שאנחנו הכי הרבה מפחדים, שיכנס להוגוורטס..."
היה שקט...
אף אחד לא דיבר...
"וולדמורט הוא צאצא של סלית'רין!..." הוא אמר, לא מאמין שהם לא עלו על כך...
"זה אומר שהוא יכול להיכנס להוגוורטס מתי שרק ירצה!!!..."
"אני יודע..." אמר דמבלדור בקול עייף...
"אני חשבתי על זה עוד מהפעם הראשונה, שהוא עלה..."
"ומה ניתן לעשות בעניין..." שאלה אודט בדאגה...
לפתע היא קלטה את המבט של סריוס...
מבט שונא...כועס....מאוכזב...כמו שהוא ראה אצל אימו ברגע שהיא דיברה אליה...
היא ניסתה להסתתר, אך זה היה מאוחר מדי...
הוא כבר ראה אותה...
"הו... גם את פה... לילי... אני לא מאמין שלא ידעת אותי עליה..."
"על מי?..." שאלה לילי בהבעה של על-מי-אתה-מדבר-בכלל...
"על...על...על הבוגדת הזאת..."
"סריוס!..." אמר דמבלדור, למראה המבט הכאוב של אודט...
"אני לא בוגדת!!!... כמה פעמים אני צריכה להגיד לכם את זה???!!!... ג'יימס קיבל אותי, למה אתם לא?..." הקול שלה היה כאוב יותר מאי פעם.
"כי את בוגדת!!!..." אמר סריוס...
"סריוס?..." שאלה לילי...
"למי אתה מדבר... אני לא רואה פה אף אחד!!!..." אמרה לילי, תוך, שהיא "מתאמצת" לראות למי הוא דיבר.
"או... לעצמי..."
"אה!!!... אתה מחשיב אותה לעצמך!!!..." אמר לו סנייפ בחיוך...
"זאת אומרת שהיא שווה משהו לגביך... אלא אם כן אתה לא מחשיב את עצמך..."
"תשתוק סניוולי.. אני מתכוון סנייפ..."
"זה בסדר... אמרתי לך שאני לא נפגע מסניוולי..."
"וזו בדיוק הסיבה, שאני קורא לך סנייפ!!!..."
"חה...חה ... מצחיק מאד סריוס...אתה מבריק היום!..."
"תודה...חה...מבריק..." הוא אמר בצחוק חסר מצב-רוח.
"טוב... אולי תגידו לי למה אתם כל כך שונאים את אודט..." שאל הארי.
"את מי?..."
"לילי די!..." אמר דמבלדור בקול מתרה.
"למה?... מה תעשה לי?..."
"אני יכול להחזיר אותך..."
"אמא'לה... זה הדבר הראשון שמפחיד אותי... כמו שאני מכירה את הבן שלי, הוא לא ייתן לך להחזיר אותי...הוא יקרא לי שוב..." היא אמרה בלעג...
"לילי... זה...זה לא ממש יפה... איך שאת מדברת לדמבלדור..." אמר ג'יימס...
"כשזה מגיע ל...לבוגדת הזאת...זה ממש לא מעניין אותי נימוסים..." היא ענתה.
"אמרתי לא לקרוא לה בוגדת..." אמר דמבלדור בקול שאינו משתמע לשתי פנים...
"אני אקרא לה איך שאני ארצה..." לחייה התלהטו...
הארי חשב שזה מוזר...
חיוורון והסמקה באים מתוצאה של דם הזורם, או לחילופין אינו זורם בלחי...
אבל היא רוח...
אין לה דם...
איך זה יכול להיות?...
"זה עוד אחד מהיתרונות של בן גריפינדור..." אמר לו אריק.
"אה..." אמר הארי...
"תודה על המידע..."
"הארי..." אמרה לילי...
"אני מבקשת ממך שתחזיר אותי! עכשיו!..." היא אמרה.
לחייה התלהטו עוד ועוד...
הארי הסתכל באביו חסר אונים...
אביו היהנן בראשו...
"אמא... את יכולה לחזור..."
היא התערבלה באוויר...
הסתחררה...
עד שנראתה כמו משהו לבן ש...
נעלם...
***
הארי התעורר מחלום בלהות...
אמא שלו עמדה שם....
היא אמרה לו:
"בוגד!!!..."
סנייפ עמד לידה...
הוא אמר לה:
"לילי בואי נלך לבית שלנו...לבת שלנו..."
היא נתנה לו יד והם הלכו...
אח"כ, הם היו יחד עם אודט, שקראה לסריוס “עצמי..."...
ואז...
ואז היא התקרבה אליו ואמרה לו:
"אם אני בוגדת אז אני לא קסי..."
"את לא קסי..." הוא ניסה להגיד לה, אך גרונו לא הפיק שום צליל.
"לא קסי.... חה...חה...חה..." היא צחקה צחוק משוגע...
"אז מה אני...אודט?..." והיא נהפכה לקסי...
קסי הלכה והתקרבה, לפתע נוספו אליה דמבלדור ולופין שביקש:
"הזמין לי את הרמיוני... היא מתה והרבה זמן לא דיברתי איתה..."
"מתה?... אבל היא חיה..." שוב שום קול לא נשמע...
הרוח של הרמיוני התקרבה אליו...
"אני אראה לך...בוגד!!!..."
היא החלה לחנוק אותו...
הוא החל לאבד אוויר...
הוא לא יכל לנשום...
הוא התנחם במחשבה שעכשיו הוא יהיה עם סריוס...
היא המשיכה לחנוק...
ולחנוק...
ולחנוק...
ואז הוא התעורר...
היה שקט בחדר...
הוא קם, התלבש וירד למטה...
היה שקט...
לא היה זכר למאורעות האתמול...
קסי ואודט ישבו שם ואכלו בשקט...
סנייפ ישב ממולם, שותק גם הוא...
אוכל...
הארי לקח מעט מהאוכל שהיה במחבת...
הוא התיישב מולם והחל לועס בשקט...
"אז..." פתח סנייפ את השיחה בהיסוס...
"מי ניצח בסוף, בדו-קרב?..."
"לא ממש אכפת לי..." ענה הארי בשפל קול...
"לא?..." שאל אותו סנייפ בחיוך...
"לא אכפת לך אם אתה יותר חזק ממני או לא..."
"כן... זה הדבר האחרון שמעניין אותי..." ענה הארי בציניות.
"או... אני מבין..." אמר סנייפ בקול של מי, שקלט רק עכשיו...
"כל מה שקרה אתמול, ג'ני וכל זה... הספיק להשכיח ממך את תאוות הכבוד?..."
"תשתוק!..." הוא סינן לעברו.
באמת, שלא היה לו כוח לריב איתו עכשיו...
כבר לא היה אכפת לו איך הוא ידבר...
יש לו אחות חורגת, והוא לא ידע מזה...
ו...
למה בכלל סריוס ואמא שלו ('טוב... בעצם, לא רק שלי...' הוא חשב בעצב...בשמחה... הוא כבר לא ידע האם הוא שמח או עצוב...) שונאים כל כך את אודט?...
מה היא עשתה להם?...
השאלות בערו בו כמו אש...
הוא רק רצה תשובות...
ו...
יש לו אחות!!!
חורגת...
אבל בכל זאת אחות!!!...
הוא היה מבולבל...
לא מאמין...
כל הזמן הזה, סנייפ הסתכל עליו בחיוך...
"יש לך את המבט של אבא שלך כשהיה מבולבל..." אמרה לו אודט, נזכרת בימים עברו...
"כן..." אישרה קסי..."
הארי לא שהה לדבריהם...
זאת הסיבה לשנאתו הרבה של סנייפ לאבא שלו...
הוא לקח לו את אישתו...
זה ממש מעודד אותו, לדעת שדמבלדור שיקר לו כל הזמן...
אם דמבלדור שיקר, מי לא משקר?...
"הארי!!!..." צעקה לו קסי לתוך אזנו.
"מה?.." הוא התעורר בבהלה.
"בוקר טוב... אנחנו כבר חמש דקות מנסים להעיר אותך!..."
"אה... אבל לא ישנתי..."
"כן... אבל חלמת בהקיץ..."
הארי לא ידע למה, אבל התחשק לו לצחוק...
פעם, הוא שמע באחת מתוכניות הטלוויזיה של דאדלי, שילדים בגיל ההתבגרות, עלולים להרגיש ולרצות דברים מוזרים...
הפסיכולוג, המומחה לגיל זה ,הזכיר אז את הרצון לבכות, או לצחוק, ללא כל סיבה...
הוא לא הביו אז...
עכשיו הוא מבין...
***
היום נמשך כרגיל...
במהלכו, סנייפ הכתיר את הארי ל"מנצח בדו-קרב של אתמול..." כלשונו...
הארי, שהיה ממש לא מרוצה מהמינוי הזה, התהלך בבית בשקט, כשאלפי שאלות מטרידות אותו...
בסוף היום, הוא נכנס לישון...
"אני חייב לרשום לעצמי לנסות להשיג הגיגית..." הוא מלמל לעצמו, לפני שנרדם...
"דחוף..."
***
למחרת בבוקר הארי התעורר...
הפעם, שלא כהרגלו, הוא שכח לחסום את הערוצים של גריפינדור...
סנייפ, קסי, אודט, אריק ודמבלדור, שחשו בכך, לא טרחו להודיע לו...
'לא נורא...' הם חשבו...
'מה כבר עלול לקרות...'
באמת...
מה?...
הם היו צריכם להציע להארי לחסום אותם...
ומהר...
לפני שיהיה מאוחר מדי...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
