פן פיקשן
נקמה מתוקה או לא?קסי פגסי
18/12/2006 12:50
הם לא טרחו להגיד לו שיחסום את הערוצים של גריפינדור. למה? מתוך עצלות. זה גרם למה שזה גרם. אבל התוצאות היו עלולות להיות חמורות יותר. אם זה היה מישהוא אחר.
***
הארי ירד לחדר האוכל. בחדר היו: מולי, ארתור, ג'יני, הרמיוני, פרד, ג'ורג', רון, לופין, סנייפ, אודט, דמבלדור וקסי. הם אכלו בדממה. היה שקט באוויר. לפתע ניכנס קריצ'ר. הוא לא ראה אותו מאז היום בו הגיע ל"כיכר גרימולד" גברת וויזלי דאגה להרחיק אותו ממנו.
הארי לא ידע למה, אך, היה לו חשק להרים את השרביט. היא לא הייתה בכיס...
הוא עלה לחדרו בטיסה, לקח את השרביט, ועמד מול קריצ'ר...
השרביט היה שלוף...
לפתע, כאב חד מילא את כולו, אלפי סכינים ננעצו בצלקתו, היא כאבה. דמעות זלגו מעיניו, ראייתו התערפלה, הוא הרגיש שהוא עומד ליפול, אך לא נופל.
מ?שהו, מישהו, החזיק אותו.
ואז...
"חה... חה.. חה... קריצ'ר..." יצא ממנו קול לא שלו.
"אתה חסר כל תועלת לגבי. עכשיו, אחרי שדמבלדור כבודו..." הוא אמר את המילה האחרונה בלעג.
"...עלה על עקבותיך, אתה לא ממש תעזור לי!!!רק עלול לגלות להם דברים שאסור לך לגלות. אני אהרוג אותך... אבדה קדברה!!!..." הוא שמע את עצמו אומר.
בליל של צרחות נשמע שם. הוא לא ידע מי צורח ומה.
"ממממ.... בכל זאת עזרת לי קצת. אז לאות תודה על הנאמנות שלך, אני אעשה לך מה שתמיד רצית שיעשו לך..." הוא, המישהו הזה, דיבר.
הארי זימן עם השרביט שלו את קרש-החיתוך הקרוב ביותר אליו. הוא לא היה אחראי לאברי גופו. הם צייתו למישהו אחר, לא לו. הוא כיוון את שרביטו לקריצ'ר המת, ושלח כישוף. ראשו של קריצ'ר נחתך מגופו. כל המטבח היה מלא בדם. הארי לחש עוד קסם. הראש של קריצ'ר נידבק לקרש החיתוך.
"עכשיו" כך אמר הארי.
"אתה תיאסף אל אבותיך ממש כפי שרצית. תפאר את אוסף גמדוני-הבית של בית משפחת בלק..." הארי שוב שלח קסם. קריצ'ר על קרש החיתוך, עף למחוץ למטבח, מותיר אחריו שובל ארוך של דם.
"אני לא יכול להישאר הרבה זמן!!! להתראות עד הפעם הבאה!!!..."
הארי צחק צחוק חסר מעצורים. כל גופו דאב, כאב. הוא התעוור כבר מזמן. כאב לו. הוא רצה למות!!!.
"אאאאאאאאאההההההההההההה......"
הוא צעק. הוא חש איך משהו יוצא מתוכו. בוקע מתוך ראשו. נעלם בתהום הנשייה. הוא חש שהוא מאבד את עצמו. הוא לא שמע יותר כלום. הוא שקע לתוך חושך. שחור. שחור. שחור.
***
"הארי..." רון היה רכון מעליו. "אתה בסדר?"
"אני...כככן... אני חושב..." הוא ניסה לקום, אך גברת וויזלי מהרה להשכיבו בחזרה.
"לא לא לא לא לא חמודי. אתה לא יכול לקום עכשיו..."
"מה קרה לי?..." שאל הארי המבולבל.
"וולדמורט..." אמר דמבלדור.
"והתעצלות שלנו להגיד לך לחסום את הערוצים של גריפינדור..."
"מה?..." הארי היה מבולבל לחלוטין.
לפתע, הכה בו הזיכרון שלו הורג את קריצ'ר.
"מה?... מה עשיתי?..." הוא הרגיש חנק בגרון. הוא שנא את קריצ'ר. אבל הוא מעולם לא התכוון להרוג אותו. מעולם. איך הוא הרג אותו?. איך?
"זו לא הייתה אשמתך..." אמר דמבלדור, כאילו קרא את מחשבותיו.
"למה?..." שאל הארי, מפחד, שהגוש הגדול יתפרץ החוצה.
"אני מבקש מכם. צאו החוצה." אמר סנייפ לנוכחים. הוא אסף את כולם והוציא אותם החוצה. רק דמבלדור והארי נשארו בחדר. הוא הרגיש שהוא לא יכול יותר. הדמעות צפו ועלו.העיניים סומאו. הוא בכה. לא היה אכפת לו שדמבלדור רואה אותו. הוא לא בכה על קריצ'ר. בכלל לא היה אכפת לו שהוא מת. היה אכפת לו שהוא הרג אותו.
"זו באמת לא אשמתך הארי..." אמר לו שוב דמבלדור.
"זה וולדמורט נכנס בך. הוא... הוא ניסה לעשות זאת הרבה בזמן האחרון, אני מניח. והיום הוא ממש הצליח בכך, מפני, שלא חסמת את ערוצי-הגריפינדור שלך. בגלל זה היו לך התנהגויות מוזרות"
הארי שתק.
"בגלל זה היו לך כל המריבות הללו... עם סנייפ, אודט, קסי..."
"בגלל זה הרגשתי את הרצון לתקוף כל הזמן... בגלל זה אמרתי, למרות, שאני בכלל לא התכוונתי לזה..לסנייפ... אני מתכוון... לפרופסור סנייפ, שאני יותר חזק ממנו...." אמר הארי בשקט.
"כן... בגלל זה אמרת ככה לפרופסור סנייפ... כן... סנייפ..." הוא חייך.
"אז... אני לא באמת אשם בכל מה, שקרה..."
"כן... ואני חושב, שכאן המקום להתנצלותי הכנה, על כך, שצעקתי עליך אותו יום... אחרי מה שעשית לאודט... ועכשיו... בוא נרד למטה..."
הם ירדו בשתיקה. כולם ליוו את הארי במבטיהם. הרמיוני הייתה הראשונה שניגשה אליו.
"אני... אני באמת פחדתי הארי.כששכבת שם הייתי בטוחה שאתה... אתה... אוה..." היא נענעה את ראשה, מסלקת כאילו את המחשבה על מה שהיה יכול לקרות להארי.
"כן גם אני..." אמר רון בשפתיים רוטטות.
"אתה צרחת... ודיברת, כמו משוגע...ו..."
נראה היה שקשה לרון לומר לו את זה. כך, ישר בפניו, לומר לו שהוא התנהג כמו משוגע.
"כן... אני מניח שאתה צודק..." אמר לו הארי..."טוב... בואו פשוט נשכח מזה... אם זה אפשרי..."
***
הגברת וויזלי, ניקתה את הדם, שזרם מקריצ'ר. השקט והשלווה שבו לשרור ב"כיכר גרימולד מספר 12". עד... עד שהגיעו תוצאות הבגרויות...
TBC
חזור לדף הפן-פיקשן
|
