פן פיקשן
הזכרון - חלק ה'אדם רימון
16/07/2004 09:29 "פטוניה. פטוניה יקירתי, בוקר טוב!", היא שמעה לחישה רכה באוזנה, "הכנתי לך תה ועוגיות, ויש פה עוגה מיוחדת בשבילך." פטוניה, התעוררה באיטיות ולקחה את המגש, עליו נחו צלוחיות ובתוכן מיני עוגיות ועוגות ועל ידן ספל תה יסמין גדול עם שתי כפיות סוכר (בדיוק כמו שפטוניה אוהבת), מידיו של מרפי. "כמה מתוק מצדך!" היא אמרה לו בשמחה. "בהחלט מתוק! וגם טעים!" הוא ענה לה במשחק מילים. היא לגמה בזהירות מהתה החם, אך לא היה ממה לחשוש, הוא היה בדיוק בטמפרטורה שפטוניה אהבה. "אנחנו צריכים עוד מעט לפגוש את הקוסם שאני מכיר. זה שיכול לעזור לך למצוא את האחיין שלך." היום יום שלישי, היא נזכרה. היא נמצאת שם רק שלושה ימים שנראו לה כמו נצח. הימים האלו השכיחו את כל הצרות מראשה, וכמעט ששכחה שהיא אי פעם גרה בדרך פריוט, או שאי פעם התחתנה עם וורנון ונולד לה בנה דאדלי, או שהיא אוהבת בעצם את לופין. גם הארי כמעט ופרח מראשה. הכל היה כל כך מעומעם. כאילו היא נמצאת בעולם חלומות כזה, שבו לא חשוב מה היה פעם. והיא כלל לא ניסתה להאחז בזכרונות הללו, שהיוו את אישיותה, הם לא נראו לה חשובים פתאום. היא סיימה את התה, אכלה כמה עוגיות ופנתה להתכונן לנסיעה הארוכה, כפי שמרפי אמר.
"הביטו בכוס הקפה שלכם. מה אתם רואים?"
"יש פה צורה של לוויתן שאוכל סנדוויץ'. נכון, המורה?"
"לא! לא! לא! זאת לטאה שחורה בעלת שלוש ציציות רוכנת מעל אונייה טרופה! אתה לא רואה?!" צעקה סיביל טרלוני על תלמיד שעולה לשנה שלישית "זה אומר שיהיה לו חודש מלא כאבי גב ואולי גם הרבה פצעים עם מוגלה!"
"דרך אגב, מישהו מכם יודע איפה התלמידה אנה סגלוביץ'? היא ממש מתנהגת בזלזול! כבר ביום השלישי שהיא כאן היא לא מגיעה לשיעור! בושה וחרפה!", טרלוני חזרה לטון המיסטי של דיבורה ואמרה, "טוב תלמידים תפתחו את הספר בעמוד 78. מה אתם רואים?" צעקות החלו להגיע מכל עבר ובאמצע עמדה טרלוני. לפתע כולם השתתקו ובהו בטרלוני באימה. היא עצמה חשה כאילו כל החדר מסתחרר סביבה. ואז הכל החשיך. כשהיא התעוררה מערפול החושים שלה היא מצאה את עצמה רוכנת מעל לתלמידים וידיה פרושות אל על.
"למה את מתכוונת סיביל?", שאלה תלמידה אחת, שסיביל אף פעם לא הצליחה לזכור את שמה, למרות שהיא כבר לומדת אצלה שנה שלמה.
"למה אני מתכוונת במה?" שאלה סיביל.
"במה שאמרת כרגע."
"מה אמרתי?" שאלה סיביל במבוכה את התלמידים שהחזירו לה מבט שמביע "אתה עושה לנו מבחן אם הקשבנו, הא?".
תלמיד אחד, שהיה חרוץ כמו הרמיוני, הקריא ממחברתו: "היום בלילה זה יקרה בחצר הבית. דם יפגש עם דם. אופל יפגש עם אור. מוות יפקוד את בעל הדם. אך הדם יביא חיים. שניים לח?יות, אחד להמית.", הוא לקח נשימה, "זה מה שאמרת. והיה לך כל מאד משונה. שמעתי שזה כבר קרה לך. זאת היתה נבואה?"
סיביל התנשפה והושיטה את ידה אל התלמיד: "תוכל בבקשה להעתיק לי את זה על דף?", התלמיד ביצע את הבקשה מיד, וטרלוני לקחה את הפתק ושמה אותו בכיסה. אחרי כן הודיעה לתלמידים כי יש להם שיעור חופשי ורצה לחדרו של דמבלדור, להראות לו את הנבואה. התלמיד מצידו, שלח ינשוף לנביא היומי כדי לספר לעיתון על הנבואה.
"רון! בוא מהר!", קראה הרמיוני. וורנון הביט מאחוריהם. הוא היה מאד מודאג לגבי פטוניה, אחרי אותו לילה שבו רץ לחפש אותה ולא מצא. אולי קרה לה משהו? למזלו לו לא קרה כלום והוא הצליח לחזור לתוך הבית, אחרי שהוא צעק וזעק עד שרון והרמיוני שמעו אותו. רון קרא במהירות את הכתבה הקצרה שהראתה לו הרמיוני. "מה זה אומר?" הוא שאל. "זאת נבואה של טרלוני. שנשלחה על-ידי ג'ון ווטסון, תלמיד הוגוורטס שעולה לשנתו החמישית.",ענתה הרמיוני. ומה מעניין בטרלוני? תהה לעצמו רון, אך העדיף לא לשאול. מאז ששמע על מותו של הארי הוא הפך לטיפוס שקט. הוא בקושי דיבר. הוא גם בקושי אכל. הרמיוני ראתה את המבט השואל של רון. "אתה לא זוכר שכל הנבואות של טרלוני היו בקשר להארי? והנבואה אומרת ש-'מוות יפקוד את בעל הדם'. זאת אומרת שהוא עדיין לא מת! אבל הוא ימות הלילה! זה רק ניחוש, כי יכול להיות שהיא ניבאה על מישהו אחר." רון הביט בה בדאגה מרובה עוד יותר. כעבור שעה הם כבר היו בחוץ ממהרים לרכבת של אחת-עשרה. הם השאירו את וורנון ודאדלי על אחריותם של פרד וג'ורג', שישנו בלילה במפקדה ("אוף! את השניים השמנים האלה! אבל נעשה הכל בשביל הארי!"), רצו במהירות, לקחו מונית של מוגלגים (שירותי המוניות של הקוסמים לא אמינים במיוחד), והגיעו באחת עשרה ורבע לתחנה. הרכבת נסעה בלעדיהם. "נאלץ לחכות עד לרכבת של שש בערב. הוסיפו היום עוד אחת לאלו שיאחרו את הרכבת למחנה. זה אמור לקרות בלילה, אז יש לנו זמן. נצליח לעזור להארי."
חזור לדף הפן-פיקשן
|
