פן פיקשן
טיול בסאמר סקול- פרק 5מור אבוט
26/03/2007 20:39מתיישר במקומו ומביט בקרולין באי-הבנה, דראקו האזין לצעדים אחרים שהחלו מתקרבים לעברם בריצה. כשדמותו של צ'ארלי הופיעה מקצה המסדרון, דראקו החל לקשר את מה שקרה בלילה לפשר הדברים שהתרחשו שם עכשיו.
קרולין, שעוד נראתה מבועתת לחלוטין, התכווצה עם כל צעד וצעד של צ'ארלי, רועדת בלי שליטה. היא זחלה בבהלה מסביב לדראקו, שבדיוק קם ממקומו, מסדר את בגדיו ומתעלם לחלוטין מהספרים השכובים על הרצפה.
בסופו של דבר, צ'ארלי הגיע לאזור בו עמד דראקו, נעצר מולו בבלבול קל. "מה קורה כאן?" שאל דראקו בקור, מרים את אחת מגבותיו ומעניק לצ'ארלי את אחד ממבטיו הנודעים המרתיעים. הוא הרגיש במבטה של קרולין, ננעץ בו בהפתעה קלה, ואת ידיה- שאחזור במכנסיו בבעתה- מרפות מעט.
צ'ארלי הזדקף ברצינות, למרות שדראקו הבחין בצמרמורת שעברה בו. "אני רק רוצה לדבר עם חברה שלי-"
דראקו הבחין מזווית עינו בעיניה של קרולין נפערות לרווחה, בשעה שקראה, "עוד נראה לך שאנחנו חברים?!" מבטו של צ'ארלי ירד אליה, כשפיו התעקם באי-שביעות רצון.
דראקו הוריד את מבטו לרגע קל לקרולין המפוחדת והעביר את מבטו בחזרה לצ'ארלי העצבני. מה הקטע שלו, הוא שאל את עצמו. הרי אמר שבפעם הבאה שקרולין תזדקק לעזרה, הוא לא יהיה שם בשבילה. למה הוא לא נותן להם לגשר את העניינים ביניהם וזהו?
"מה הקטע שלך, דראקו?" שאל צ'ארלי באי-הבנה.
"תקרא לי מאלפוי," אמר דראקו בקור, גורם לצ'ארלי להעלות מבט מופתע בהחלט על פניו. מבטו של צ'ארלי עבר מכפות רגליו ועד לקודקוד ראשו של דראקו.
"אתה... הבן של לוציוס. לוציוס מאלפוי," אמר צ'ארלי בהלם קל, מכווץ מעט את גבותיו. דראקו היה אפילו יותר מופתע ממנו; הוא לא ציפה לזיהוי. נראה שגם קרולין הייתה מופתעת. ידה נשמטה ועזבה לגמרי את מכנסי דראקו.
"בהחלט," אמר דראקו לבסוף, גורם לחיוך ההלם של צ'ארלי להישמט במעט. "אתה קוסם." הוא אמר במונוטוניות. דראקו הפעם הופתע כהוגן. מה ציפה לזה? הוא הסתכל על צ'ארלי לרגע קל, מהסס לגבי צעדיו הבאים; אבל לבסוף הוא נתן לצ'ארלי הנהון קל.
צ'ארלי חייך במעט יותר ביטחון, עכשיו כשידע מול מי הוא עומד. "גם אחי," הוא אמר בקלילות, "מה אתה עושה כאן, בקפריסין?" הוא נשמע מסוקרן מאוד.
"מה זה עניינך?" דראקו הרים גבה בקרירות, קצת עצבני מהמקום אליו השיחה מתדרדרת. הוא לא שכח את הסיבה בגללה הוא עומד שם עכשיו- וגם הצלצול שרעם ברקע הורה לו שהשיעור השלישי שלו עומד להתחיל.
צ'ארלי שתק, וכנראה שהעובדה שדראקו קוסם החלה לחלחל בו. קרולין נראתה עוד בשלב העיכול; היא הביטה בדראקו בהלם גמור, ממלמלת בשקט, "אתה... קוסם... מה..."
דראקו הרים את מבטו בחזרה לצ'ארלי, שנראה שהיה שקוע כרגע בנעיצת מבטים בקרולין ההמומה. דראקו החליט לנצל את הסחת הדעת והכניס את אגרופו היישר לתוך פניו של צ'ארלי, באינסטינקט שלא האמין שקיים לו. צ'ארלי המופתע הומם לגמרי מהמכה, שכנראה שעוצמתה הייתה מאוד גדולה- לפחות לפי מה שנראה- צ'ארלי נפל לאחור ואיבד את הכרתו. לא נראה שזה הפריע לדראקו, או לקרולין, למרות שהיא פלטה צווחת בהלה קלה.
דראקו הוריד את מבטו אליה, לוקח צעד אחד קדימה כדי לאפשר לה לקום ומתחיל לאסוף את חפציו. הוא הצליח להרגיש במבט המהוסס והבהול שלה.
"הוא לא מת," חזר דראקו על מה שאמר לה בדיוק באותו הלילה, "הוא יהיה בסדר, תירגעי. לפחות הוא יתפוס את עצמו בידיים." המילים יצאו מפיו כמעט כאילו זר אמר אותן; הספרים היו כעת מסודרים בידיו, ורק עכשיו הוא טרח להחזיר אותם לתיקו. בינתיים, הוא הבחין בזווית עינו בקרולין שקמה ממקומה, מביטה סביב ובצ'ארלי לחילופין.
"לכי," הוא אמר, מכתיף בחזרה את תיקו, "עוד מעט הוא יתעורר, ועדיף שלא נהיה כאן כשזה יקרה."
"אני רוצה שתסביר לי. הכל," היא אמרה מיידית ובטון מונוטוני, נותנת לדראקו מבט מוכיח.
"השיעור התחיל," הוא אמר בקור-רוח.
"אז תסביר לי אחרי זה," התעקשה. דראקו גם-ככה לא התכוון לתת לה ללכת.
"בסדר, בסדר," הוא העלה לשפתיו טון לא מרוצה, מביט בה כשלקחה את תיקה והלכה משם במהרה. הוא הלך גם-כן לכיתה בא התרחש השיעור הבא שלו, שכבר החל לפני כ-5 דקות. הכיתה הייתה רחוקה ממה שחשב, ועד שמצא אותה- והגיע אליה- כבר חלפו להן עוד 5 דקות.
דראקו דפק על דלת הכיתה, פותח אותה מבלי לחכות לתשובה. הכיתה הייתה מלאה; הוא מצא את עומר יושב בשולחן מלפנים כשאחד התלמידים לצידו, ואת מליסה בסוף הכיתה בשולחן יחיד. הוא הביט במורה, שהעבירה את מבטה אליו בעצבנות קלה. מבט שהעביר דראקו ללוח מאחוריה- שם נכתב "גברת ת'גר" גרם לו להבין את הדברים בבהירות.
"אני לא אאחר יותר, גברת תג'ר," אמר דראקו בקור ממקומו, ועוד לפני שהצליחה להוציא מילה מפיה הוא נכנס לעומק הכיתה, מתיישב בשולחן יחיד פנוי בסופה, בסמוך למליסה.
המורה המשיכה ללמד את שיעורה, מה שלא עניין את דראקו כרגע. הוא עוד עסק בניתוח מה יקרה לצ'ארלי והאם המכה האגרוף גרם לו לשכוח כמה דברים, כשנייר מגולגל פגע בעדינות בידו. הוא לקח אותו, מביט מזווית עינו בגברת תג'ר (שהייתה עסוקה בלהעיר לאחד התלמידים) ופותח אותו.
"אז איחורים אופנתיים זה הקטע שלך, הא?
מליסה."
חזור לדף הפן-פיקשן
|
