פן פיקשן
טיול בסאמר סקול- פרק 6מור אבוט
28/03/2007 21:48שני השיעורים האחרונים ביומו הראשון של דראקו בסאמר-סקול היו זוועתיים. מלבד העובדה שהזיעה שנותרה משיעור הספורט בכלל לא נמחתה ושהשיער פשוט סירב להתרחק ממצחו, הוא חש מצחין בטירוף לצד מליסה היפהפייה, שהספיקה להתקלח ולהחליף את בגדיה לחצאית אדומה וחולצת טי תואמת.
ובסופו של היום, הוא נכנס לחדרו הריק. הוא הצטער די מהר אחרי שפתח את החלונות, כאשר ינשופה הכהה של פנסי נכנס פנימה, מתיישב על כתפו. הוא הוריד את המכתב שהחזיק הינשוף במקורו והעיף אותו מכתפו בעצבנות קלה, מביט בינשוף מתרחק משם. תוך כדי שעשה זאת, דראקו קרע את המכתב לחתיכות קטנות. רק פנסי חסרה לו עכשיו על הראש.
נשמעה דפיקה רכה על הדלת. דראקו סגר את החלונות, מסרק לאחור את שיערו המבולגן וניגש אל הדלת. כאשר פתח אותה הוא הצליח רק בקושי להסתיר את הפתעתו- קרולין עמדה שם, לבושה בבגדים שונים מהבוקר וידיה משולבות על חזה בארשת פנים רצינית.
"הבטחת לי הסברים," היא אמרה בתוכחה. דראקו שתק, פותח את הדלת לרווחה ומסמן לה להיכנס. היא נכנסה לחדר, מביטה סביב בחפצים בהיסח-דעת בזמן שדראקו סגר את הדלת. הוא העביר מבט קל במראה בזמן שהלך למיטתו, מתיישב עליה. קרולין בחרה לקחת כיסא והתיישבה עליו.
"מה את רוצה לדעת?" שאל דראקו באדישות גמורה, נשען על הקיר אבל לא מנתק את מבטו ממנה.
"כל מה שקרה לאחרונה," היא השתתקה לרגע, ממקדת את עצמה. "מה צ'ארלי אמר על זה שאתה קוסם?"
דראקו שתק לרגע קל, מהרהר. האם הוא יכול לבטוח בה? אסור לו לספר לאף-אחד על היותו קוסם- אבל אולי קרולין תהפוך כך לעזר. ואולי זה יקרב אותה אליו. ואולי זה ירגש אותה להסתובב עם קוסם. איך שלא יהיה, הוא הוציא באיטיות את שרביטו מהמגירה בשידה שליד מיטתו, מדבר בשקט, "אני יכול לעשות קסמים."
"מה קסמים?" היא כיווצה את גבותיה, "הוקוס פוקוס וכאלה?"
הוא הרים גבה. "משהו כזה."
"אהא, בטח," היא שילבה את ידיה בפקפוק. "תוכיח."
דראקו הביט לרגע בשרביטו במחשבה, ולבסוף החליט להשתמש בקסם אילם. הוא הפנה את שרביטו לכיוונה- והבחין בה נרתעת מעט- וחשב בליבו אורכידאוס, עד אשר זר הפרחים שיצר נפל על ברכיה.
היא הביטה בתדהמה בזר הפרחים ונראתה כחושבת בהיסוס, האם לסמוך עליו או לא. לבסוף היא הרימה את מבטה אליו. "טוב."
"אסור לך לספר לאף-אחד," קבע, מלהטט בשרביטו ולבסוף מחזיר אותו למגירה. "בשום-פנים ואופן."
"כמובן," היא אמרה בלהט, "אל תדאג, סודך חתום אצלי." היא קמה ממקומה, בשעה שדראקו פתח את הדלת לרווחה. היא קמה ממקומה גם-כן, מהנהנת לאות 'נשתמע' ויוצאת מהחדר, בדיוק כשצ'ארלי נכנס. הוא נראה די מופתע אבל שתק, מסתגר בחדר האמבטיה. דראקו בהחלט לא הפריע לו, מתרפק על מיטתו בהנאה.
הלימודים ביום השני עברו במהירות. עומר הספיק (בהצלחה מרובה) להראות לכולם את יכולותיו בספורט ואישר את העובדה שהוא משחק כדורסל בארץ שלו; מליסה הראתה יכולת מדהימה בשליטה בשפות, בעיקר באנגלית. את ההולנדית שלה דראקו עוד לא שמע.
הוא הצליח לראות את קרולין בימים בקרובים עוד כמה פעמים, בעיקר מסתובבת עם לולה. מדי פעם הוא גם ראה את צ'ארלי (מלבד הפעמים בהם פגש בו בחדרם), בעיקר מרחרח היכן שקרולין הייתה לאחרונה או כל נערה יפה אחרת. פעם אחת דראקו אפילו ראה אותו שולח עיניים גדולות למליסה, אבל כשראה שהיא בחברת דראקו ועומר (ששריריו עזרו מאוד בהרתעת אנשים) הוא הפנה את מבטו באכזבה ועבר לרדוף אחרי מסכנה אחרת.
דראקו לא דיבר עם קרולין מאז הפעם האחרונה בה סיפר לה את סודו, אבל הוא תפס את מבטיה נשלחים לעברו מדי פעם בסקרנות- ובעיקר את מבטיה של לולה, שלא התביישה ללקק את שפתותיה בתאווה בכל פעם שראתה אותו.
כרגע עמד דראקו במרפסת חדרו, מביט בתלמידים המשתזפים ומתרחצים בבריכה הגדולה. ההחלטה לקחת הפסקה מהלימודים ולהתרענן כמעט שריחפה באוויר ביחד עם חום האימים, ואפילו דראקו כבר לא היה החלטתי לגבי פשיטת החולצה או לבישתה. מחשבותיו עברו במהירות, וכעבור כרגע הוא כבר היה בדרכו אל הבריכה.
כמו שראה מהמרפסת, הבריכה באמת הייתה עמוסה בילדים- וכך גם כיסאות השיזוף מסביב ודוכני האוכל.
הוא התקדם לכיוון הבריכה בצעד האצילי והבטוח שלו, נעצר במקומו ובוחן את הסביבה. בתוך הבריכה, נשענים על המעקה, דיברו עומר ולולה; קרולין ישבה לצידם בחוץ, בגדיה הקצרים עוד עליה ולא נראים כאילו הם הולכים לרדת משם (באותו רגע דראקו קינא בהם בכל העוצמה).
דראקו הזדקף, ממשיך להביט סביב. במרחק-מה ממנו שכבה מליסה על אחד הכיסאות, עיניה עצומות ועורה מתרפק אל מול השמש היוקדת. היא לבשה ביקיני שחור שתאם בדיוק לגופה וגרם לצ'ארלי, שישב לא רחוק משם, לבהות בה בהערצה. דראקו פלט גיחוך קליל, מתיישב על כיסא פנוי לצד קרולין ומנסה להתעלם מהמבטים שנשלחו לעברו מסביב (בעיקר בשל הג'ינס הארוך שלבש).
"אתה לא נכנס?" דראקו שמע את קולה של קרולין לצידו וכמעט שהצליח ולהרגיש בחיוך שנח על שפתיה.
"את?" הוא שאל, מפנה את מבטו אליה ומשלב את ידיו.
"לא. אסור לי," משכה בכתפיה בעיקום אף, מתיישרת במקומה.
"אסור לך," הוא חזר על דבריה בפקפוק.
"אהא," היא הנהנה, "אבא שלי... טוב, הוא מאמין שהבריכה לא בטוחה," היא המשיכה במבוכה.
"זה... פתטי," הוא הפנה את מבטו אל הבריכה, "הוא ממש אובססיבי כלפייך."
"לגמרי," היא נאנחה, "אני די בטוחה שהוא חושב שאני עדיין הבת הקטנה שלו," היא חייכה בחוסר אונים. דראקו העביר את מבטו אליה, פולט גיחוך קל. מזווית עינו הוא הבחין בצ'ארלי, כשמבטו עוזב את מליסה ועובר לקרולין.
"ספרי לי מה שאני עוד לא יודע עלייך." דראקו יישר את ידיו בהיסח-דעת.
קרולין צחקקה בהרהור. "בסדר... אז אני בת 16 וחצי, ככה. לולה היא החברה הכי טובה שלי, היא בת 15 וחצי. אנחנו גרות- גם צ'ארלי- באורנג' קאונטי, קליפורניה. צ'ארלי בן 18." מבטה ננעץ בדראקו, שהנהן כדי להראות שקלט, ממלמל, "טוב."
"אתה בריטי, נכון?" היא שאלה בעניין, "יש לך מבטא משגע."
"כולם מזהים אותי לפי המבטא," אמר דראקו בעצבנות קלה.
"מבטא בריטי זה דבר נדיר כאן, בהתחשב בעובדה שבבריטניה-"
"-יש עוד סאמר-סקול, אני יודע," הוא חזר לשלב את ידיו, "אני כאן בגלל עבודת בית-ספר."
"בית ספר? אתה מתכוון, כזה לקוסמים?" היא שאלה בעניין.
"יאפ."
"ענק! סאמר-סקול בחינם!" היא הביטה בו בחיבה.
"אני שונא את זה," עיקם את פיו, "כל הג'ינסים שלי נהרסים כאן."
קרולין צחקה מעט בשעשוע, נותנת להפוגה קלה להתפשט לפני שאמרה, "אז, למה אתה לא נכנס?"
"אני אוהב את הבריכות ריקות." משך בכתפיו, מביט בבריכה. החום החל להציק בבגדיו הארוכים.
קרולין העבירה את מבטה אליו, ומשם לצ'ארלי- שחזר להביט במליסה. "ראיתי שאתה מסתובב איתה-" היא החוותה בראשה לעבר מליסה, "-ועם עומר."
"הממ, מליסה?" הוא הפנה את מבטו אליה. היא ניסתה להתעלם כרגע מצ'ארלי, שניסה לפתוח בשיחה. "טיפוס נחמד."
"היא דומה לך בטירוף," אמרה קרולין בהרהור.
"באמת?" דראקו שאל, מהרהר בכך קצת. הם באמת היו דומים למדי.
"כן. קרירה כזאת. לא מחפשת חברים או חברות- אני יודעת שרוב הבנות מקנאות בה, בין השאר לולה," אמרה קרולין בהרהור.
"במליסה?" הוא התיישר קצת במקומו, "אין ספק שהיא מושלמת."
"בהחלט אין ספק. זה די צפוי ממך להסתובב איתה. אתם מתאימים," היא קבעה.
בטנו התהפכה. השיחה ממשיכה למקום לא טוב. הגיע הזמן לנווט למקום אחר.
"אז... צ'ארלי חזר להטריד אותך?" הוא שאל, מתיישר בכיסאו.
"הוא שומר על פרופיל נמוך כשאתה בסביבה, אז זה בסדר. הוא ממש פוחד ממך."
"זה טוב. זה נותן לנו יתרון-"
הוא נקטע כשנשמעה צעקה חדה ומבוהלת באוויר.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
