פן פיקשן
טיול בסאמר סקול- פרק 8מור אבוט
03/04/2007 13:38דראקו ישב כרגע על המיטה הרכה שבפינת חדרו הריק. הביקור הקצר במרפאה עם מליסה רק הרתיע אותו יותר מבתי-חולים. גם מליסה עצמה הודתה שהיא די בסדר וברחה משם מהר כאשר קורב לעברה מזרק קטן. כל אחד פנה לדרכו, ודראקו עוד עקב אחרי הבחורה בביקיני שמיהרה להיבלע בין האנשים.
בזמן שמליסה ביקשה מהרופא רחמים, דראקו גיבש בראשו תוכנית. במספר קטן של שניות, הוא הצליח להבין כיצד יגרום לכל בחורה בבית הספר להשתוקק להתחלף עם קרולין, ברת המזל שנתקלה בדרכו של קוסם ערמומי.
אחרי החלפת בגדים מהירה, הוציא תיכף ומיד את שרביטו מהמגירה ואכסן אותו בכיסו באנחת הקלה. הוא לא ייפרד ממנו יותר. הוא יצא מהחדר, והצטרף לתלמידים שנהרו לכיוון חדר האוכל, שם התיישב בגפו (כרגיל). אחרי ארוחה קצרצרה שכרכה טוסט קטן בלבד, הוא קם ממקומו ועזב את חדר האוכל, חוזר לחדרו, שם ישב צ'ארלי כרגע. דראקו התעלם ממנו בהפגנתיות, נכנס להתקלח.
גופה של מליסה לא מש ממחשבותיו. בעיני רוחו ראה אותה מתקדמת לעברו בחיוכה הערמומי, נושקת לצווארו בתשוקה לה ציפה מאז פגש אותה לראשונה, לובשת לגופה את שמלתה האוורירית. את מחשבותיו המסעירות החליף במחשבה על קרולין, הבחורה היפה. כלפי מליסה הוא חש משיכה עזה, אבל קרולין... היא פשוט הטריפה אותו מדעתו, בדחייה המכוונת הזאת, במבטים שנועדו להבהיר שהיא בכלל לא חושבת עליו בצורה אחרת מלבד מישהו שהיא לומדת איתו. זה שיגע אותו לגמרי; אבל היום זה יפסק, חזר ואמר לעצמו, היום הם יקבעו עמדה סופית.
כשסיים את המקלחת, הוא התלבש בבגד קליל ולא ארוך מדי, יוצא מהחדר. בחוץ שכב צ'ארלי, כבר ישן- להפתעתו. דראקו חש בצורך עז לתקוע את אגרופו בלסת של צ'ארלי.
לא, אולי בפעם אחרת.
בפעם האחרונה שהביט בשעונו השעה הורתה על 11 וחצי. צ'ארלי עדיין ישן וגם הרעשים מהמסדרון כבר שכחו. שעת כיבוי אורות עברה מזמן, וכולם צייתו לה, חולמים חלומות ארוכים ומתמשכים. רק דראקו ישב על מיטתו, מלהטט בידו עם שרביטו ומחכה לשעת הכושר.
כשזו הגיעה, דראקו קם ממקומו ויצא מהחדר בשקט. הוא גישש את דרכו בחשכת המסדרון, עד שחש בידו את המספר החלול 240, חדרה של קרולין. הוא דפק על הדלת קצרות ולקח צעד לאחור, מחכה לראות את קרולין וקורי שינתה, או לפחות לשמוע את קימתה.
הדלת נפתחה. כשפתח את פיו לדבר, שמע קול אחר של בחורה. "מי שם?..." מלמל הקול בעייפות.
"מליסה?" הוא מלמל, מכווץ את גבותיו. אפילו שהיה קצת מבולבל, הוא הבליג על כך והבין די מהר מי השותפה לחדרה של קרולין.
"דראקו?" נשמע קולה המבולבל והעייף של מליסה, "מה את עושה פה?..."
רגע לאחר-מכן היא פתחה את אור הכניסה, ואז דראקו הבחין בה לגמרי- היא הייתה לבושה בחולצה שחורה שהייתה גדולה עליה והגיעה עד קצת אחרי האזורים האינטימיים, שיערה נח על כתפיה ורגליה החלקות קורצות לעברו. היא שפשפה את עיניה בידיה המכוסות שרוולים ארוכים, ממצמצת בעיניה בניסיון להתרגל לאור. דראקו איבד לרגע את הצפון, מנסה להבין מה רצה בכלל.
"אהה... אני..." הבנתו חזרה אליו לאט, אבל בקצב. "אני צריך את קרולין."
"היא ישנה," אמרה מליסה, מכחכחת בגרונה ונשענת על משקוף החדר.
"תעירי אותה," משך בכתפיו, מתעשת לאיטו. צריך לחשוב מהר, אמר לעצמו, אסור להראות נסיגה.
היא המהמה בשקט דבר-מה, נכנסת בחזרה לחדר כשרגליה הארוכות בוהקות כנגד עיניו של דראקו, עד שנעלמו בפנים. נשמעו מלמולים קלים, ולאחר כדקה נעמדה קרולין מולו, לבושה בחלוק ורוד ושיערה מסודר בקוקו גבוה. היא הביטה בדראקו בבלבול. "מאוחר... מה אתה עושה פה?..."
"תלבשי עלייך משהו ובואי," אמר בקצרה.
"מה?..." היא הייתה מבולבלת אפילו יותר. "דראקו, אסור... עברה שעת כיבוי אורות..."
"פשוט בואי," סיכם במהרה. היא הביטה בו באומללות ולבסוף נכנסה, סוגרת את הדלת אחריה. כעבור כמה דקות ארוכות היא ניצבה מחדש מולו, לבושה בחצאית קצרצרה וחולצה תואמת ונראית ערנית לגמרי.
"לאן הולכים?" היא שאלה בעניין בזמן שדראקו הוביל אותה משם.
"את תראי."
הבריכה הגדולה של בית-הספר הייתה ריקה, כצפוי. המים בתוכה נעו תזוזות קלות כמשב הרוח, ובקרקעיתה זהרו כמה פנסים, מבליטים אותה ואת האזור סביב הבריכה.
כשהגיע לאזור שפת הבריכה הוא נעמד, מביט סביב. קרולין, שציפתה כי יחלוף לצד הבריכה וימשיך הלאה, נתקלה בו קלות בהפתעה. היא התיישרה ולקחה צעד אחורה, שואלת בבלבול, "מה אנחנו עושים פה?"
"שוחים," ענה דראקו, מוריד מעליו את חולצתו במהרה. הוא היה רזה מאוד, אבל לפוזת הקשוח היו חסרים כמה שרירים טובים, ובטנו הייתה פשוט שטוחה וחלקה, נטולת קוביות כלשהן.
"שוחים?" חזרה קרולין על דבריו, נשמעת די מופתעת. "אמרתי לך, אבא שלי לא מרשה לי להיכנס לב-"
היא נקטעה כאשר דראקו אחז בשני צידי זרועותיה, דוחף אותה לבריכה בתקיפות. היא נפלה לשם במהרה והספיקה לקחת נשימה עמוקה לפני שראשה נכנס אל תוך המים הצלולים. רגע אחד היא פשוט שהתה שם, לא זזה. רגע לאחר מכן ראשה עלה אל מעל לפני המים, שיערה הזהוב הופך לארוך עוד יותר ממקודם ובוהק יותר.
"מה... עשית?..." היא ניסתה להישמע כעוסה, אבל החלה להתגלגל מצחוק בשלב כלשהו.
"את לא נכנסת לבריכה על דעת עצמך, אז דחפתי אותך לשם," הסביר בקצרה, קופץ בקפיצת ראש חלקה אל תוך הבריכה. אומנם הוא לא שחה כל יומיים, אבל השתדל מדי פעם לצאת לבריכה אזורית או לחוף כלשהו בלונדון, בעיקר בחופשים השונים.
המים היו קרירים כאוויר הלילה, אך עם זאת נעימים וצלולים. לקחו לו מעט רגעים להתרגל לקור, בעיקר כשצלל. ברגע שהוציא את ראשו אל מחוץ למים וניער אותו, קווצות שיער בלונדיניות נדבקו למצחו או התפזרו באופן חופשי על ראשו. הוא העביר את ידו בשיערו, מסדר אותן בזעף.
עד שסידר את עצמו ושיערו, מים מחודשים פגעו בו- הפעם מכיוונה של קרולין, שעוד התפוצצה מצחוק. שיערו התבלגן מחדש וגרם לו להתעצבן, בעיקר כשההשפרצות לא פסקו. ברגע אחד של החלטה, הוא הזיז את ידיו במים כדחפור- עד שפגעו בקרולין בהשפרצה אחת גדולה, גורמים לה לצחוק ולקרוא קולות מחאה. קרב המים המשיך בדיוק באותה הצורה, כשדראקו מגן על עצמו מפני המים הקרירים שניתזו על גופו וקרולין משתדלת שלא לטבוע ומנסה להפסיק לצחוק.
דראקו, בשלב מסוים בתוכניתו, התקדם לעברה כשהייתה במסע השפרצות. ידו תפסה בפרק ידה ועצרה אותה ממעשיה. ידה השנייה עברה לצד גופה, בתוך המים, כשדראקו העניק לה את מבטו החד, היישר לתוך עיניה הירוקות-אפורות; ואז, כאילו הדבר נועד לקרות מאז ומתמיד, ידו נכרכה סביבה והצמידה אותה אליו, כשידו השנייה עברה לתפוס בסנטרה בעדינות-מה. שפתיו הגסות נצמדו לשפתיו הרכות של קרולין, בנשיקה ארוכה ורטובה. עיניו נעצמו כשטעם את טעם שפתיה.
למספר קטן של רגעים קרולין נותרה דוממת במקומה; דראקו חש בשרירים האצורים בגבה, מתוחים למדי. אבל רגע לאחר מכן היא הפשירה, ידיה נכרכות סביב צווארו ושפתיה משתפות פעולה עם שפתיו ולשונו של דראקו, שפיסקה וסללה את דרכה לפיה החם של קרולין. ידיו החלקלקות של דראקו נכרכו סביבה והצמידו אותה אליו מחדש. השניים תבעו את הגוף האחד של השנייה והתנשקו כאילו אין מחר, כאילו בזבזו יותר מדי זמן על דיבורים ושטויות ועכשיו צריך להשלים הכל. כאילו כל חייהם חיכו לעמוד באמצע הבריכה הריקה, אחד בידיו של השנייה, ולנשק אחד את השני- קוסם המכיר מוגלגית יומיים בערך- בתשוקה הבלתי נלאית הזאת, הבלתי מובנת.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
