פן פיקשן
טיול בסאמר סקול- פרק 10מור אבוט
10/04/2007 16:55דירוג: PG13.
דראקו הביט במליסה, שהביטה מסביב בניסיון למשוך זמן; אבל את דראקו זה לא אכל. הוא הביט בה בניסיון להאיץ בה, עד שדיברה. "אתה מבין, זה לא קל," היא נאנחה בשקט, "אתה הקוסם הראשון שאני פוגשת פנים מול פנים, אי-פעם."
"חשבתי שאמרת שאת קוסמת," הוא הרים גבה.
"אני קוסמת," היא אישרה בעדינות, מרימה את מבטה לדראקו ומתחילה ללטף את פניו מחדש. "זה הכל מסובך... אבל אני אספר, הנה," היא לקחה נשימה עמוקה. "כשנולדתי... אני נולדתי לגברת אווין. כלומר, היא אימי הביולוגית, אבל לא שימשה לי כאמא. מי שמשמשת לי כאמא היא עקרה, מאז ומתמיד. אבי התעקש שהוא רוצה ילד, ולכן ביקשו מגברת אווין- היא העוזרת שלי כיום- לשמש כאם פונדקאית, והיא כמובן הסכימה- אתה מבין, כסף זה לא דבר שזורם אצלה בשפע. בכל מקרה, כשיצאתי הייתה הפתעה גדולה לרעה. אימי ציפה מאוד לזכר שימשיך אותה, כי לא רצתה לחוות עוד הריון של מישהי אחרת; ואז אני יצאתי סתם כך. מהרגע הראשון שראתה אותי היא שנאה אותי עד כלות נשמתה. אבי אהב אותי, הוא נקשר אלי חזק מאוד כבר ברגע שיצאתי. אתה מבין, אימי פיתחה את משפחתנו למשפחה מאוד ידועה באוקלהומה-"
"-שם את גרה, נכון?" דראקו ניסה לעקוב בזהירות.
"נכון, נכון. בכל מקרה, אימי החורגת היא אישה מאוד קשוחה. היא מאוד ידועה בקהילות הקוסמים. כמו אבא שלך, פחות או יותר," היא חייכה מעט לנוכח גבותיו שהורמו בהפתעה קלה. "כן, אני מכירה את אבא שלך. תן לי להמשיך... אז בגיל המתאים אימי התכוננה לרשום אותי לבית הספר בו היא מנהלת, באוקלהומה. כמובן ששמחתי מאוד לרעיון להכיר עוד קוסמים חוץ מאימי, אבי וגברת אווין. אבל יום אחד היא שינתה את דעתה.
"יצאתי להסתובב באזור הקרוב לביתנו, לבדי- כרגיל. חזרתי חצי שעה מאוחר מהרגיל ומהשעה שמותרת לי, סתם כי לא הבחנתי בשעה. אימי החורגת- אליזבת'- טוב, זה חירפן אותה לגמרי. היא אישה מאוד מסודרת ושונאת כשהשגרה נהרסת לה. היא... היא איבדה את עצמה לגמרי באותו הערב," מליסה השפילה את ראשה, בוהה בנקודה כלשהי ברצפה בכאב קל.
דראקו הרים את מבטה אליו באצבעו. "תמשיכי, אני מקשיב," אמר, ידו מאמצת אותה מחדש אליו.
מליסה הנהנה מעט, נושמת עמוקות וממשיכה. "היא סטרה לי, אז. הייתי בהלם, עד היום לא שכחתי את זה, כפי שאתה רואה. ידעתי איזו קשוחה היא והכל, אבל... לא ראיתי את זה מגיע," היא משכה בכתפיה. "יצר המרדנות הזה לא שכח באותו ערב. בערב שלמחרת, אחרי איחור של שעה, היא גם החלה להעיף עלי חפצים. היא לא הפסיקה להגיד עד כמה אני כישלון, שאני אפס אחד ענק. היא פיטרה את גברת אווין שתמכה בי; אבי עמד כל אותם הימים בפינת החדר ושתק. היא צעקה שאני מביישת אותה, והוא הבליג ושכח מכך." היא הפנתה את מבטה, שותקת לזמן-מה, עד שהמשיכה. "נעשיתי פצועה אחרי כל יום כזה. חתכים, שריטות, פציעות, שברים... אימי תיקנה את הנזק והמשיכה בשלה- וככול שהמשכתי ביצר המרדנות כך הכאבים נעשו גדולים יותר. היא הייתה מסוגלת אפילו לשלם לפדופיל לאנוס אותי, אבל זה בוודאי לא היה מספק אותה. היא לא רשמה אותי לבית הספר שלה ולא לשום בית ספר. היא שכרה מורה מבית ספרה כדי ללמד אותי. היא ידעה שברגע שאראה קוסם אספר לו הכל- טוב, היא גם צדקה. זה מה שאני עושה עכשיו, לא?" היא נעצרה, שותקת לזמן-מה.
"אז איך הגעת לכאן?" הוא ליטף את שיערה בדממה, לא מניח להלם להשתלט עליו. אפילו אביו לא הגיע לרמה של מכות ופגיעות, אז איך זה שמליסה כן סבלה זאת?
"יום אחד שמעתי את אליזבת' מספרת לאבי על משלחות לימודים בחרבי העולם לקוסמים בני 17-18, על כך שהדרישה הייתה גבוהה ונשארו רק שני בתי ספר אליהם ניתן לשלוח תלמיד. ידעתי שלאחד מהם אני צריכה להגיע. בית הספר הראשון היה רעוע וקשה- אבל בית הספר השני היה זה, סאמר-סקול קפריסין. בית ספר מפואר וטוב, במקרה שלא שמת-לב. אז ניגשתי אל אימי וביקשתי רשות לבוא לכאן, בתירוץ שאני צריכה לצאת מהבית לכמה ימים וללמוד בחוץ בחברת מוגלגים. לא דמיינתי שאתה או קוסם אחר תהיו שם. בסופו של דבר, אחרי מסע שכנועים ארוך, היא הסכימה- בתנאי שארשה לה לבדוק כל יום מה שלומי. ברור שהיא רק רצתה לדעת עד כמה מתעללים בי פה.
"אז חקרתי על בית הספר, על סאמר-סקול. אחרי כמה ימים, קיבלנו את עיתון הקוסמים האזורי- הייתה שם כתבה על לוציוס מאלפוי- אביך, אם אתה לא מכיר- וזכרתי שברשימות התלמידים לבית הספר יש מאלפוי אחד. בדקתי עוד פעם וראיתי שצדקתי, שזה היית אתה, דראקו מאלפוי. הבנתי כך שלוציוס הוא אביך ושגם אתה קוסם, מן הסתם. ואז הבנתי שאני אשכרה באה לפה ואפגוש אותך. וזהו, בערך," היא חייכה, חוזרת ללטף את פניו בהנאה.
דראקו הנהן בהבנה, שותק ומביט בה במבטו האדיש.
"אני חקרתי כל-כך הרבה עלייך... כל דבר קטן שרק קראתי עלייך זכרתי בעל-פה. אני חושבת שכבר אז התאהבתי בך," היא צחקה בשעשוע.
"אז סיפרת לי," הוא הביט בה ברצינות, "מה את מתכוונת לעשות עכשיו?"
"אני לא יכולה לברוח," היא עיקמה את אפה קלות, "אבל... כשהצלת אותי אז מצ'ארלי- ועוד בלי שרביט- ידעתי שאתה יכול לעזור לי."
"ברור שאעזור," הודיע, "אני לא מבין למה החלק של המזמוזים היה הכרחי."
"מלבד העובדה שאתה האדם הכי סקסי שפגשתי אי-פעם?" היא חייכה בשעשוע, ידה מטיילת על חזו. "רציתי לבדוק ולהיות בטוחה שאתה קוסם. אני יודעת שאתה חבר של קרולין והכל, אני לא רוצה לפגוע בכם או לסכסך. אני רק רוצה להיות איתך גם. עוד כמה ימים הכל נגמר, ואתה תשכח ממנה ומקרולין. אז אני רק רוצה לנצל את הזמן עד הסוף," היא סירקה את שיערו בידה השנייה.
"טוב," הוא גיחך בשקט. מה אכפת לו? היא כל-כך יפה שאפילו מרלין לא יכול להרחיק אותו ממנה, ובטח שלא קרולין. מה שקרולין לא תדע, לא יזיק לה.
הוא חזר לנשק אותה בלהט ובהנאה, וכך הם שקעו אחד בשני לעוד דקות ארוכות, מתענגים על הרגעים הלהוטים ביניהם.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
