פן פיקשן
טיול בסאמר סקול- פרק 11מור אבוט
16/04/2007 12:32גם היום השני ללימודים עבר מהר; מליסה לא הראתה סימן כלשהו על כך שסיפרה על מה שקרה בינה לבין דראקו. היא לא הרבתה לדבר איתו יותר מדי, אבל הוא כן תפס אותה יותר מפעם אחת, שולחת לעברו מבטים רעבים.
בצהריים, בסיום הלימודים, דראקו פנה לעיסוקיו- הפעם עם קרולין. לא נראה כאילו יש לה מושג כלשהו לגבי מה שמתרחש בינו לבין מליסה. דראקו אפילו הרגיש טיפה של מצפון מציק כשראה את אושרה הגדול והתמים, אבל הוא די מהר מחק את ההרגשה. לפחות מליסה עזרה בכך- כשעומר נפרד מהם והלך לחדרו, היא נצמדה לרגע קל לגופו ונשקה ארוכות לשפתיו, לוקחת צעד אחורה ומתרחקת משם לפני שדראקו אפילו הספיק להגיב. הדבר די פיצה על דו-הפרצופיות שהפגין, בין קרולין למליסה.
הוא התיישב בשולחן המוגדל לארוחת הצהריים, בזמן שקרולין התיישבה מצידו האחד ומליסה מצידו השני. אחרי שקרולין גוללה בפניו את תלאות יומה הארוך (שכללו בעיקר נפילות בשיעור ספורט), הוא העביר את מבטו למליסה. על פניה עמד מבט קרבי אבל משועשע, לנוכח מבטו המשתעמם של דראקו.
"אז, קרולין," מליסה חייכה בקלילות, ובו בזמן דראקו חש באצבעותיה מטיילות מתחת לשולחן על ירכו החיצונית. "מה דעתך על דראקו?"
קרולין העבירה את מבטה למליסה בצחקוק נבוך. היא לא הבחינה כלל בידה של מליסה, וכנראה בחרה להתעלם מכחכוח הגרון של דראקו, שהחל להתקשח בהפתעה.
"דראקו?" קרולין הרהרה קלות לפני שענתה. "זאת לא חקירה, נכון?" היא צחקה עוד קצת, נושקת לדראקו על לחיו בדיוק כשידה של מליסה התמקמה בין שתי רגליו, גורמת לו להשתעל קלות.
מליסה הפנתה את מבטה לרגע בהרהור, בדיוק כשדראקו העביר את מבטו אליה בחדות. לבסוף היא הסתובבה להביט בחזרה בקרולין. "זאת לא חקירה, לא. אתמול בצהריים ישבנו בצמצום מוחלט, והיום- פתאום הכל השתנה."
"אוה, כן," קרולין חייכה במבוכה, "כן, דראקו ואני דיברנו קצת..."
מליסה הנהנה לאות הבנה, קמה ממקומה ושומטת את ידה לצידה, גורמת לדראקו להיאנח בהקלה ואכזבה בו-בזמן. "אני אלך לחדרי," היא סיכמה בקול קפוץ. "נדבר מתישהו, קרולין. דראקו," היא חייכה מעט, יוצאת מחדר האוכל לאיטה, חצאיתה מתנפנפת מאחוריה וגורמת לבני האולם להפנות את מבטם אליה.
קרולין לא איבדה משלוות רוחה. "קדימה, דראקו. נלך?"
דראקו הנהן מעט, קם ממקומו. המחשבות על ידה של מליסה ויופייה המסעיר פנו הצידה כדי לאפשר מקום למחשבות על קרולין.
היא גם קמה ממקומה, ויחדיו הם יצאו מאולם האוכל המלא. הוא כרך את ידו מסביבה בזמן שהסתובבו בחדר האוכל הגדול.
יום למחרת, בסוף יום הלימודים השלישי, ישב דראקו על המיטה בחדרו הריק. הוא שיחק בכפתור חולצתו, כאשר נשמעו סדרת דפיקות חזקות ומהירות על הדלת.
"אני בא," קרא דראקו בעצבנות קלה, קם ממקומו ופותח את הדלת. בכניסה עמדה מליסה, מביטה בחוסר סבלנות סביב ומשם בדראקו, דוחפת אותו קלות לחדרו ונכנסת אחריו. ברגע שהדלת נסגרה אחריהם, היא נשענה עליה ומשכה את דראקו אליה בחולצתו, נושקת לשפתיו בלהט. דראקו הסתגל למצב די מהר והגיב בכריכת ידיו סביבה, משלב את לשונו בלשונה.
היא ניתקה ממנו קלות לבסוף, מרימה את מבטה אל עיניו הכחולות וממלמלת, "אמא שלי באה לבדוק מה קורה איתי. אמרתי לך שהיא דואגת לגבי.
ידיו של דראקו עברו מגבה התחתון להתעגל על ישבנה, בזמן שאמר, "ומה לי ולזה?"
"אני רוצה שתבוא איתי לפגוש אותה," היא יותר ציוותה מביקשה, ידה עוברת לשחק בכפתור בו שיחק הוא עצמו לפני כרגע.
"טוב," משך בכתפיו, "את בטוחה שהיא לא תעלה עלי?"
היא הביטה בדראקו בהרהור, עוברת להזיז כמה מקצוות שיערו לצדדים. "עכשיו אתה תהיה בסדר. קדימה," היא חתמה בנשיקה לשפתיו, מרחיקה אותם מהדלת ויוצאת בעדה, מושכת את דראקו אחריה.
אל אולם הכניסה הם הגיעו מהר למדי. דראקו עקב אחרי מליסה המתוחה לדלת צמודה לאולם, שהתגלה כמזכירות או משהו בסגנון.
הם נכנסו פנימה. בפנים ישבו שתי נשים לצד שני שולחנות כתיבה גדולים. הן עסקו בערימת מסמכים גדולה ולא שמו-לב לכניסת שני התלמידים, אך מליסה גם לא התייחסה אליהן במיוחד. דראקו נכנס בעקבותיה אל חדר הצמוד למזכירות., עליו נכתב באותיות מסולסלות 'משרד המנהלת- ג'. קיילי'.
בפנים נשמעו צעקות זוועתיות. אפשר היה לחשוב שהחדר הוא משרד עינויים או משהו בסגנון, אלמלא העובדה שהיה זה חדר המנהלת. הקול הצועק היה קול נשי גבוה וקליל, ממש כאילו הקול הצועק הוא בעצם רך הרבה יותר מעצבני. דראקו הביט במליסה, שנעצרה כשידה מונחת על ידית הכניסה. ידה קפאה בתנוחה הזאת והיא נראתה מהורהרת ואף מעט מפוחדת.
דראקו חפן בכף ידו את סנטרה, מרים את מבטה אל פניו. עיניה נצצו קלות ברעד כנגד עיניו. היא נרגעה די מהר. "יהיה בסדר," שפתיו רפרפו על שפתיה כשדיבר בטון הקריר והאופייני לו, "סמכי עלי."
היא עצמה את עיניה לרגע קל, מהנהנת באיטיות. "תשתדל להתחמק מהמבטים שלה כמה שיותר," היא הורתה, "אל תביט בעיניה לעולם, דראקו."
דראקו הנהן בהבנה, מעביר את ידו מפניה אל ידית הדלת, על ידה הקרה של מליסה. יחדיו הם הורידו את הידית ונכנסו פנימה, אל משרד המנהלת.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
