פן פיקשן
טיול בסאמר סקול- פרק 12מור אבוט
24/04/2007 08:58מה שראה גרם לדראקו להיות באמת מופתע. הוא ציפה לראות אישה מבוגרת, מלאה ומרירה- אבל במקום מול שולחן המנהלת ישבה אישה יפהפייה, שיערה הבלונדיני והקצר נח על כתפיה בחינניות ועיניה חומות ובוהקות; כמו מזמינות. היא הייתה יכולה להיות נערה כשאר הנערות, אלמלא העובדה שככול הנראה הייתה אימה של מליסה, בעיקר מפני שדמתה לה בטירוף. היא לבשה מכנס עור שחור וצמוד וחולצת גולף שחורה אלגנטית. היא נראתה נערה לכל דבר.
היא הביטה במליסה וחייכה חיוך קר וחד, שהעביר בדראקו צמרמורת אפילו מהצד. אז דראקו באמת הבחין בהבדלים ביניהן- החיוך של מליסה היה יותר חם, לעומת החיוך הערמומי של אימה. היא קמה ממקומה.
"שלום, מליסה," קולה היה עמוק ומחושב. היא עדיין חייכה את חיוכה לעבר מליסה, שהחזירה לה חיוך שמהצד, לפחות, נראה מזויף למדי. אימה לא שמה-לב.
היא הפנתה את מבטה אל דראקו. "ואתה?" דראקו לא הספיק לנתק את מגע היד בינו לבין מליסה לפני שראתה.
דראקו הזדקף קלות, מביט בקיר מאחורי אימה, כפי שציוותה מליסה. "אני-"
"צ'ארלי," קטעה אותו מליסה בעדינות, לוחצת קלות על ידו ומביטה בו. דראקו העביר את מבטו לרגע קל למליסה, ובחזרה לקיר מאחורי אימה. "כן. צ'ארלי ווינסנט."
אימה העבירה את מבטה למליסה, כמבקשת הסברים. מליסה חייכה קלות בחלקלקות. "ידיד טוב פלוס."
אימה חייכה בזמן שאחת המזכירות הכניסה לחדר עוד שני כיסאות. "ובכן, אם כך, זה בסדר," היא הושיטה את ידה לדראקו, מוכנה ללחיצה, "אני מיליסנט אליס, אימה של מליסה."
דראקו לחץ אותה בידו הבטוחה, פוגש ביד חמה ורכה. הוא התיישב על אחד הכיסאות, מליסה לצידו.
מיליסנט התיישבה בראש זקוף, משלבת את ידיה קלות. "ובכן, צ'ארלי, כמה זמן אתה מיודד עם מליסה?"
דראקו השאיר את המבט המנומס על פניו. "מאז היום הראשון בסאמר-סקול."
היא הפנתה את מבטה אל מליסה, שחייכה קלות והניחה את ידה על גב ידו של דראקו. 'חכמולוגית,' חשב בשעשוע. הוא עבר לאחוז בידה קלות, מחייך לעבר מיליסנט בביטחון של משפחת מאלפוי. היא חייכה בשביעות רצון, למרות שניתן היה לראות את הסתייגותה מהעובדה ש'צ'ארלי' הוא מוגל.
"ובכן," המנהלת- קיילי- הביטה במליסה בקור-רוח. "אימך הגיעה הנה כדי לבדוק את מצבך הלימודי בסאמר-סקול. אני חייבת להגיד שהוא לא משביע רצון במיוחד."
מיליסנט העבירה את מבטה למליסה, חיוכה נמחק בהדרגתיות; ומשם למסמך שהוציאה המנהלת ממגירתה. מבט קצר במסמך הסביר לה מה שרצתה לדעת. "מדוע," החלה מיליסנט להגיד בקול שקט ומחושב- אך עם זאת כועס, "מדוע בלימודייך בבית את חרוצה ושקדנית, ופה את מחפפת?"
מליסה הפנתה את מבטה, כבוחנת את הקיר, אבל דראקו ידע שהיא בסך-הכל נמנעת ממבטה של אימה. "אני לא מחפפת," היא אמרה בשקט, "אני עובדת כמו שצריך, אבל-"
מליסה נעצרה כשנשמעה דפיקה קלה על הדלת.
"הדלת פתוחה," המנהלת הזדקפה קלות. הדלת נפתחה- בכניסה עמדה קרולין, נראית די מהוססת. היא הביטה בתכולת החדר, פיה נפער קלות כשהבחינה בידיהם האוחזות אחת בשנייה של דראקו ומליסה. היא נשמה עמוקות באי-אמונה, בזמן שדראקו מיהר להרחיק את ידו מידה של מליסה, מביט בקרולין בחריקת שיניים. נשימותיו החלו להכאיב לו כשההפוגה האפילה על החדר.
המנהלת הביטה בקרולין בחוסר סבלנות. "כן, העלמה מאז'ר? את צריכה להגיד לי משהו?"
קרולין הרימה את מבטה אל המנהלת, כמעט כועסת על שהפריעה לה במחשבותיה. היא הזדקפה, אומרת, "הטבחים אומרים שהבעיה למטה מתגברת, ואולי בהמשך הם יזדקקו לעזרתך. אני הולכת לעזור להם."
המנהלת הנהנה קלות, נשענת על השולחן. "אם אביך ישאל משהו, אנא, הגידי לו שהכל בשליטה. לא אהבתי את הבלאגן שעשה כשהגעתם," סיכמה בקוצר-רוח.
קרולין הנהנה, זורקת מבט מתעב אחרון לדראקו ויוצאת מהחדר. דראקו הרגיש שבטנו מתהפכת לאיטה, גורמת לו ייסורים רבים. מהרגע הזה הוא הפסיק לשמוע ולהקשיב; בין מליסה ומליסנט התנהלה שיחה כעוסה, אבל דראקו לא האזין לה. הוא היה עסוק בשלו. הוא הבין מה עשה, מה הפסיד בדקות הספורות בהם הייתה קרולין בחדר המנהלת.
"...אני מצפה ממך להתמיד בשאר הימים שנותרו לך כאן," חדר קולה של מיליסנט למחשבותיו של דראקו, מפריע לו באמצע. "אביך ואני נמשיך לחכות לך בבית, בהולנד. אני רוצה לשמח את היילי, וזה לא יהיה קל אם תחזרי הביתה בממוצע ציונים כזה. היא השקיעה בשבילך 11 שנות לימוד, את יודעת."
מליסה הנהנה בחדות. "אני אשתפר, אמא. אני אתמיד בשאר הזמן שנותר לי פה," היא שקעה בכיסאה בשעמום.
אחרי החלפת מבטים קצרה עם מליסה, מיליסנט קמה ממקומה- בדיוק כשדלת החדר נפתחה בחדות. בכניסה עמד אדם לא מוכר, עורו שחום בצורה לא טבעית וגם בגדיו מאובקים. ריחו היה כריח עשן. הוא השתעל מעט, מתנשף ונשען על משקוף הדלת. "הבעיה התגברה, גברתי. צריך לפנות את בית הספר בדחיפות, האש מתפשטת לחדרים העליונים. קראנו לצוות כיבוי האש בינתיים."
המנהלת קמה ממקומה בחדות, מהנהנת מעט ולוחצת על כפתור צמוד לקיר. אזעקה החלה להישמע ברחבי בית הספר, בזמן שהמנהלת לקחה לידה מיקרופון קטן ואמרה בתקיפות, "כל התלמידים והצוות, לפנות את שטח בית הספר ולהתרחק ממנו במהירות האפשרית. עזבו את הדברים שלכם במקומם, ואל תיכנסו לפאניקה." היא הרימה את מבטה אל מבטה השואל של מיליסנט. "יש שריפה במטבחים, גברתי."
חזור לדף הפן-פיקשן
|
