פן פיקשן
מפגש מיותר- פרק 19מור אבוט
15/07/2007 03:49"מתי תספר לו?" שאלה נרקיסה חלושות, מתכרבלת בין ידי בעלה ומלטפת את לחיו בעדינות.
"אני לא מתכוון לספר לו, נרקיסה," לוציוס נשק למצחה רפות. רק איתה הוא היה יכול להיות באמת עדין ומתחשב, בצורה כלשהי.
"הוא צריך לדעת," הסיטה קצוות שיער מפניו, "הוא הבן שלך, לוציוס. אתה לא יכול להסתיר ממנו דברים הנוגעים אליו."
"אני לא מבין מה זה כבר משנה," טון קולו התקרר קצת, "היא גם-ככה הלכה. זה היה הרעיון, לא? עכשיו הוא חזר לדרך המלך ומצא אישה נהדרת."
"הוא לא אוהב אותה-" נרקיסה הביטה בבעלה באי-אמונה, כאשר ההוא קטע אותה במילותיו.
"מה הקשר של האהבה לחתונה?" אמר בטון קצת עצבני וחסר-סבלנות. "תראי, הוא מצא אישה מכובדת וחסך לנו את העבודה. בסוף השנה בוודאי יציע לה להינשא לו וכולנו נישן בשקט. אני יכול לישון בשקט?"
"איך אתה יכול לישון בשקט כשאתה מרמה את הבן שלך?" שאלה נרקיסה בקול מעט מזועזע.
"לילה טוב."
"מה את עושה פה?" דראקו התיישר באיטיות אדירה, מביט בנערה ההמומה. סיבוב קל של האדם שישב קרוב אליה- שיער שחור ופרוע, עיניים בהירות- דראקו כמעט שלף את שרביטו כשזיהה את הארי פוטר, קצת מופתע.
"הארי? הכל בסדר?" קרא קול מאחור, ואל המקום הגיע רון בריצה קלה, מלווה בהרמיוני שהתנשפה מעט והביטה בדראקו בהפתעה גמורה. דראקו עצמו היה המום ומזועזע.
"אני לא מאמין שאת מסתובבת עם המפגרים האלה!" הוא כמעט כעס, מביט בקרולין היפהפייה שהזעיפה מהר, כמו שזכר אותה.
"אנחנו יכולים ללכת?" פנתה להארי בקור-רוח, אבל מבטה הביע זעם ועצבנות, ובעיקר חוסר-סבלנות.
"מה את עושה פה?" דראקו לא הניח להארי לדבר בכלל; מבטו הקר והכעוס גרם לקרולין להצטמרר קלות.
קרולין הפנתה את מבטה בחזרה לדראקו. "עושה חיים בחופשה שלי," סיננה בעצבנות, משלבת את ידיה בסרבול בתוך מעילה.
"למה לא אמרת לי שאת באה לכאן?" שאל בקדחתנות.
"אני לא אמורה ליידע אותך בהכל!" קראה בכעס, "חוץ מזה, להזכירך, אנחנו לא ביחד יותר ואני עושה מה שבא לי-"
"את מכירה אותו?" רון השתעל קצת בהלם.
"יצאת איתו פעם?" הארי הביט בה במבט המום. היא משכה בכתפיה, מישירה את מבטה הכועס בדראקו.
"ועוד איך," אמר דראקו, חיוך מעט זדוני מפציע בזווית פיו כשחשב שהארי אולי יעדיף לא להסתובב עם מישהי שהייתה עם דראקו. החיוך ירד כשחשב שהוא עצמו לא יסתובב עם מישהי שהייתה עם הארי. החיוך נמחק לגמרי כשנזכר במליסה, הישנה בחדרו. והרמיוני המפגרת בדיוק קרא את מחשבותיו.
"רגע," הרמיוני מלמלה באיטיות, "היית עם קרולין כשמליסה נכנסה לעניינים?"
"ועוד איך היה איתי!" היא שאגה בכעס, מביטה בדראקו במבט רצחני, כשלפתע צנחה במקומה בבלבול. "רגע, רגע... מליסה? איך אתם מכירים את מליסה?"
"היא עברה לבית הספר שלנו השנה," הסביר הארי קצרות.
"א-אני לא מאמינה!" קרולין החזירה את מבטה לדראקו בזעזוע, "אתה חבר של ה...המופקרת הזאת! אתם עוד יוצאים אחרי מה שעשית לי?!"
"מה הוא עשה לך?" שאל הארי בבלבול.
"הוא בגד-"
"את בכלל מקליפורניה- אנחנו בכלל לא ביחד יותר, אמרת בעצמך!" קרא דראקו, מביט בקרולין הכעוסה.
"נכון, אבל זה לא-"
"בטח חזרת לצ'ארלי, אני רואה את זה," אמר דראקו בגיחוך קל, ידיו השלובות מאחורי גבו מתקמצות במתח קל.
"נראה לך?! אחרי מה שעשה-"
"בטח מצאת אחד אחר שיציל אותך ממוות בטוח ואז תזרקי אותו-" הוא נקטע ע"י קרולין, שרתחה מכעס.
"אתה מוכן לסתום את הפה שלך כבר?!" שאגה בפניו, מזכירה לדראקו את היום בו נפגשו לראשונה בסאמר-סקול, בכניסה לחדרו. השלישייה ודראקו השתתקו בשעה שקרולין קמה ממקומה בסרבול מהספסל, מתקדמת לעבר דראקו.
"דראקו ואני היינו ביחד בסאמר-סקול, שם החליט לבגוד בי עם מליסה אליס, שמסתבר שהצטרפה אליכם השנה," הסבירה קצרות בעצבנות לשלישייה, מבטה עולה בחזרה להביט בדראקו האדיש, בשעה שאצבעה נתקעת במרכז חזו בהאשמה; "ואתה! איך אתה מעז להאשים אותי בזה שזרקתי אותך אחרי שיצאתי מהשריפה?! אל תשכח שאמרתי לך במטבח שתצא ותשאיר אותי שם, אבל לא, אתה התעקשת! ממש ג'נטלמן! טוב שזרקתי אותך, אידיוט מנופח- לך למליסה ותבכה אצלה, כי אנחנו גמרנו!"
במצב רגיל דראקו היה כועס על האדם שקרא לו "אידיוט מנופח", אולי דוחף אותו או שובר לו את הצורה; במקרה הנוכחי הוא פשוט הביט בקרולין, אוחז בידו בסנטרו ומצמצם את המרחק ביניהם, נושק לשפתיה ארוכות.
הנשימה של השלישייה נעתקה מפיהם בהלם גמור; קרולין עצמה הייתה המומה. אם קרולין הייתה עכשיו הארי, רון או הרמיוני, ודראקו היה מנשק אחד מהם, התגובות בוודאי היו מאוד דומות. ידו של דראקו איזנה בין הגובה שלו לגובה שלה (למרות שצמחה בכמה סנטימטרים), ושפתיו- בשיתוף פעולה מלא עם לשונו- השלימו את הפערים החסרים. היא הייתה כל-כך רכה ועדינה בניגוד למליסה הגסה והלוהטת, אבל גם בשלג הנוראי הזה היה לו מאוד חם כשרק נגע בקרולין שלו.
המגע הסתיים משתי סיבות- כשכף ידה של קרולין הותאמה ללחיו של דראקו וסטרה לו כל-כך חזק, שהרחוב כולו כמעט שמע את הדהוד המכה; וכשדראקו, במקום להגן על לחיו האדומה, העדיף להתעטש בקול. קרולין החלה במסע קללות וצעקות עליו, אבל דראקו עצמו התרכז בלחיו, נעזר במעט שלג כדי לרכך את המכה. כשהתכופף בכדי לקחת את השלג, נזכר בדבר-מה שעשוי לרכך אותה.
הוא הסיר בזהירות את נעלה הימנית של קרולין ממנה. קרולין פלטה אנחה מופתעת וניסתה להתנגד לו, אך דראקו הצליח בקלות. "מה אתה עושה?" קרא הארי בכעס, קם ממקומו; דראקו השתיק אותו בנפנוף יד, מכניס את ידו לתוך מכנסיה ומחפש אחר משהו.
"עזוב-אותי!" סיננה קרולין ברוגז, מנסה להתנער ממנו; הוא כמעט קיבל מכה באפו מרגלה, אך לבסוף הסתדר. ידיו קיפלו את מכנסיה עד ברכה, מגלות רגל ארוכה ויפהפייה. היה שם שטף-דם גדול שהחל בתהליך החלמה.
"הנה זה," נאנח, מעביר את אצבעו על שטף-הדם וגורם לקרולין לפלוט אנחה כאובה. זכרונות מצהרי-השריפה בסאמר-סקול עלו במוחו, כשחשב על רגלה השבורה ופצועה קשות.
"כמה זמן עבר? ארבעה, חמישה חודשים?" מלמל, מחזיר את מכנסיה למקומם ומרים את מבטו אליה.
היא התיישבה שם בייאוש, נועלת את נעלה בחזרה ואומרת בטון שקט, "מספיק זמן."
"טוב, לא שכחתי," הכאב בלחיו החל להירגע. הוא הביט בה. "תני לי עוד צ'אנס אחד, קרולין. כמה זמן עד פה?"
היא התכוננה לדבר, אבל הארי נכנס לדבריה בזעף. "זה בכלל לא משנה; יש לפנינו שלוש עובדות ברורות- אחרי החופש לא תשמרו בכלל על קשר, היא שוהה בבית של רון ביחד איתי ואתה בבית שלך עם מליסה."
דראקו התכוון להניח את ידו על רגלה, אבל היא לקחה אותה לאחור. "מה היא עושה בבית שלך, דראקו?" מבטה חזר להיות זועם, ביחד עם הלהבות שעלו בעיניה.
"אני יכול לנחש," אמר רון בעצבנות קלה. "הארי, אפשר ללכת? אמא שלי בטח מתפגרת מדאגה," הוא אמר בשקט לעבר הארי. דראקו פלט צחוק קר.
"אמא שלך תמיד הייתה מפגרת, אידיוט," הוא גיחך עוד קצת, עד שקרולין קטעה אותו בכעס.
"אתה פשוט מטומטם וילדותי, דראקו," היא קמה ממקומה, "אני לא מאמינה שבכלל התקרבתי אלייך פעם..." היא חזרה לעמוד לצד הספסל, פונה להארי. "בוא נחזור הביתה, בסדר?"
"בסדר," הארי הנהן קצרות, נושק לשפתיה. דראקו ישב במקומו, מביט בהארי במבט רותח מזעם.
"זוכרת מה אמרתי לך ביום האחרון? זוכרת?" הוא פנה בחזרה לקרולין, שהפנתה את מבטה אליו באיטיות. "לא חזרתי בי. את עוד תראי, קרולין. זה לא היה מפגש מיותר."
היא נפנפה בידה אליו בעצבנות קלה, מתרחקת משם עם השלישייה. דראקו שמע את רון, שואל את הארי באומללות וקול עמום, "זה אומר שלא הולכים לת'ורפ פארק מחר?..."
דראקו קם ממקומו, קורא, "זה לא היה מפגש מיותר!"
חזור לדף הפן-פיקשן
|
