פן פיקשן
מפגש מיותר- פרק 20, א'מור אבוט
13/08/2007 02:57הפרק מוקדש ליהונתן- ט'. יהי זכרו ברוך.
"גם אני רוצה לבוא!" אמרה מליסה בשמץ קל של התלהבות, מניחה את מזלגה על הצלחת ומביטה בדראקו בעניין קל.
"מה?" הוא הרים את מבטו אליה, קופא במקומו. המזלג נותר נעוץ בתחתית צלחתו, ביחד עם כל התיאבון שלו. "לפארק?"
"נו, בטח! לא חשבת ללכת בלעדי, נכון?" היא חייכה, חוזרת לאכול את ארוחת-הבוקר שלה באיטיות. "בחייך, יהיה ממש כיף! אף-פעם לא הייתי בפארק שעשועים."
דראקו גולל במשך כמה שניות את חייה של מליסה, ובמשך עוד כמה שניות את האפשרות שתבוא איתו לת'ורפ פארק. איך יוכל להשתרך אחרי קרולין, בתקווה שתהיה שם?
הוא עבר לגולל במהרה את כל התירוצים העומדים בפניו, ואז להריץ אותם בקול רם מול מליסה.
"יהיה... זה יום קפוא, היום," הוא כחכח קצת בגרונו, מבטו פוזל מעט להביט בחלון שאדים כיסו אותו, על-אף שהשלג כבר הפסיק לרדת.
"זה יום נפלא- דראקו, אם נחכה עד שיהיה חם ונעים בחוץ אנחנו נצא לפארק רק עוד כמה חודשים. טוב שלא יורד שלג!"
"עזבי, עזבי," הוא עבר לשיטה שונה, "לא נלך וזהו. אני די עייף."
"אז אלך לבד," חיוכה התרחב, "בחייך, מה אתה משתפן לי עכשיו? פוחד מאיזו רכבת הרים או שתיים? בוא נלך כבר, דראקו!"
דראקו חייך לעברה חיוך מעט מזויף וקר, מפנה את מבטו ממנה לקיר הנגדי ומנסה לחשוב איך יצא מהתסבוכת אליה נכנס.
הם נעמדו בקופות בסביבות השעה 12 בצהריים, וגילו איזו טעות חמורה הייתה זו לבוא באותה השעה. הקופות היו מוצפות בעשרות, אולי מאות אנשים מתרגשים, נערים ונערות שחיכו לבלות בפארק כבר זמן רב. דראקו ומליסה עמדו כעת בסוף התור, אבל זה השתנה תוך שניות- עוד קבוצה של אנשים נעמדה מאחוריהם וגרמה להם להצטמצם כלפי הקופות ואחד כלפי השני; לא שזה עזר להם להתקדם בתור, או משהו סגנון.
"עוד כמה זמן?" שאלה מליסה, מעקמת את אפה ברוגז לנוכח הזוג שהתמזמז מלפניהם.
דראקו הביט בהם ובתחילת התור. "תני לזה כמה דקות."
"אני שונאת תורים," היא נשענה עליו בגבה, בזמן שכרך יד סביב בטנה. "שונאת, שונאת, שונאת..."
היא המשיכה למלמל, אבל עיניו של דראקו נפערו לרגע קל בזעזוע- מול פניה של מליסה, בתור המקביל, נמכרו כרגע ארבעה כרטיסים לקרולין וחבריה הקוסמים. הוא העביר את מבטו בין קרולין למליסה נמרצות, ואז סובב את השנייה מיידית אליו ומצמיד את שפתיו לשפתיה בלהט. היא נישקה אותו גם לרגע קל בתשוקה; הוא כמעט הצליח להבחין בזוג מלפניהם שהיה מופתע בעצמו. כעבור רגע קצר היא התנתקה ממנו, צוחקת מעט; בפזילה קלה הוא הבחין שכעת אנשים אחרים קונים את כרטיסיהם בתור השני, ונרגע.
כעבור כמה דקות ארוכות, נעמדו דראקו ומליסה בראש התור; העברת כספים קלה, אוניה אחת לפה ואוניה אחת לשם, ושניהם ניצבו כעת בכניסה לת'ורפ פארק. מליסה לא חיכתה לרגע, לוקחת את ידו של דראקו ומושכת אותו לרכבת ההרים הכי קרובה באזור.
אחרי עוד תור קצר, עלו השניים לטריפ של 40 שניות לערך- רכבת הרים פתוחה וגדולה, נטולת כל לופים (ה.כ: סיבובים של 360 מעלות) או כל אטרקציה מיוחדת אחרת אבל בהחלט מהנה. רוב הזמן מליסה נצמדה לרגלו של דראקו, שאפילו החל ליהנות בעצמו- גם ברגעים בהם ארוחת הבוקר הדלה איימה לפרוץ מפיו.
מליסה משכה את דראקו לרכבת הרים נוספת; הוא בינתיים הספיק להבחין בקרולין ופוטר, יוצאים מאותה הרכבת, צוחקים בשעשוע. הוא המשיך להביט בהם עד שמליסה הכניסה אותו לתור המלא, ויחדיו הם טיפסו בעוד רכבת הרים מהנה ומרתיעה.
"אני גוועת, דראקו," הם ירדו מרכבת ההרים הרביעית לאותו היום; דראקו כבר לא היה מסוחרר אבל הרגיש כאילו זה אילוץ אחד גדול ולא שווה, מפני שאיבד את קרולין פעם נוספת מעיניו. למזלו, הייתה שם מליסה כדי שתיתן לו את ההשראה והמוטיבציה, וכך היא עשתה פעם נוספת.
"חכי כאן," החווה בידו על ספסל קרוב, "אלך להביא לנו אוכל."
"תביא גלידה, בסדר?" אבל דראקו לא שמע, מתרחק משם במהרה. יש לו רק עשר דקות לערך, והוא צריך לעשות את הבלתי אפשרי- למצוא את קרולין, לדבר איתה קצת, להרגיע אותה ולמצות איתה את הפארק. שלושת האפשרויות הראשונות נראו הרבה יותר סבירות לביצוע.
הוא התרחק עד לנקודה בה חשב שמליסה לא רואה אותו יותר, ופתח בריצה. הפארק הענק לא עזר לו בכך; הוא נתקל במתקנים לילדים מעט יותר קטנים, באנשים נרגזים ובפחים נמוכים. אחרי שהתגבר על הכאבים האדירים בגופו, הוא הצליח גם להרים את הראש ולנסות לחפש אותה בעיניו.
ושם היא הייתה- לבושה בג'ינס חמים וחולצה ארוכה ויפהפייה, ג'קט ארוך ויפהפה מחמם את כתפיה; קרולין עמדה ליד פוטר בדוכן היריות, בו ניסה כרגע פוטר את מזלו בצליפה היישר למטרה, שאיימה על אדם שישב מעל לבריכה וצעק קריאות גנאי ובוז לעבר פוטר.
"זה מה שיש לך?" האיש צחק כמו משוגע בהנאה, בזמן שפוטר המשיך לזרוק בייאוש את הכדור השלישי והאחרון לעבר המטרה, מפספס אותה בסנטימטר קל. דראקו עצמו כבר כמעט צחק כמו האיש מעל הבריכה, וזה מה שגרם לקרולין להפנות את מבטה אליו.
"אתה!" היא קראה בהלם מהול בכעס, "מה אתה עושה כאן?"
"רגע- מה את עושה כאן?" הוא העמיד פני מופתע, מה שלא הצליח כל-כך, שכן היה המום מהעובדה שפוטר משך אותה אליו.
"אני באתי ליהנות!" הכריזה בזעף.
"ובכן, גם אני," הודיע דראקו בהרמת גבה קלה, נעמד בתור הריק למתקן בו כרגע פוטר נכשל.
"נפלא!" היא קראה, חורקת בשיניה.
"נהדר," החזיר דראקו, לוקח כדור ומכוון היישר אל המטרה; הוא זרק אותו, והחטיא.
האיש מעל הבריכה התפוצץ מצחוק. "זה כל מה שיש לך?! אני לא מופתע שאתה לבד, זה בטוח לא מרשים בחורות!"
דראקו הרים את מבטו אליו בזעף, לקח את הכדור השני וזרק. הכדור פגע במרכז המטרה, ודראקו והשאר זכו לראות את האיש המופתע נופל היישר לתוך בריכת השחייה. האנשים מסביב פצחו במחיאות כפיים מתלהבות, בשעה שדראקו קיבל לידיו בובת היפוגריף גדולה.
קרולין זרקה מבט בדראקו, באיש שבבריכה ובבובה, והחלה להתרחק אחרי פוטר. "חכי רגע," קרא אחריה דראקו, מתקדם לעברה. היא נעצרה, מסתובבת אליו בעצבנות קלה.
"קחי," הגיש לה את הבובה הגדולה, "ממני."
"אני לא צריכה את הבובה שלך, דראקו," היא העיפה מלפניה את הבובה, "תביא אותה למליסה או משהו- ועשה לי טובה, אל תופיע פה יותר ואל תטריד אותי או את הארי!"
"בחייך, קרול!" הוא הביט בפוטר בזעזוע וכעס קל. "זה הארי פוטר, הקוסם הכי מטומטם בעולם! אם את לא יוצאת איתי, לפחות תיפרדי ממנו!"
"אני לא חייבת לך כלום!" היא קראה בכעס, "עזוב אותי בשקט!" היא לקחה את בובת ההיפוגריף הגדולה והתרחקה משם, מצטרפת לפוטר שהתקדם לעבר אזור המתקנים המפחידים.
דראקו חזר במהרה למקום בו ישבה מליסה, לא מאוכזב כלל; תוכנית אחרת התגבשה במוחו.
"איפה הגלידה?" היא שאלה בתמיהה.
חזור לדף הפן-פיקשן
|
