פן פיקשן
בהוגוורטסקסי פגסי
22/07/2004 20:36הארי מצא עצמו במדשאה של הגוורטס.
הוא הביט ימינה וראה לצידו את הרמיוני, המומה ממש כמוהו.
"איך הגענו לכאן?" שאל את הרמיוני.
"אנחנו לא אמורים להיות בהוגסמיד?, חוץ מזה, את לא אמרת שאי אפשר להתעתק להגוורטס?"
"אני לא מבינה... אני לא מבינה... ובכלל איפה רון וג'יני?"
רק עכשיו הארי שם לב שהם לא נמצאים.
"באמת איפה הם?"
"מוזר... מוזר... זה לא מוצא חן בעיני..."
הרמיוני נצמדה להארי בפחד.
"הרמיוני" הבזיקה מחשבה במוחו של הארי "אם התעתקנו לכאן, אז בטח אנו יכולים להתעתק חזרה, לא?"
"אולי..."
ואז לפתע קראה הרמיוני בהפתעה:
"הי מי זו?, היא לא ניראת כמו אמא שלך?"
הארי הסתכל לכיוון שהרמיוני הצביעה אליו ולא ראה כלום.
ואז...
הוא ראה אותה...
שיער אדום...
אותו מבנה גוף...
הכל...
אבל...
מה היא עושה כאן?...
הארי רץ אליה "אמא..."
היא הסתובבה אליו לשניה...
הוא הספיק לראות את הפנים...
כן...
זו היתה היא...
ואז...
היא נעלמה...
לפני שנעלמה, הארי הספיק לשמוע "פאק" קטן...
"זו היתה היא..." הארי מלמל
"אמא שלי..."
"אולי לא?" הציעה הרמיוני בעדינות.
"אולי... אתה יודע מה? זה לא ניראה לי אמיתי... אולי, סנייפ הסכים שנתעתק לכאן, כי מי שמתעתק לכאן או?בד בעבר של הוגוורטס, ללא יכולת חזרה...או משהו כזה..."
הארי שתק. 'אולי היא צודקת?' הוא שאל את עצמו, 'אולי סנייפ רצה להתפטר ממני?'
"בואי ננסה להתעתק" אמר הארי.
"רק כך נדע...".
הרמיוני הנהנה בראשה
"טוב, אני סופר עד שלוש...
אחד...
שתיים...
ו... ש ל ו ש..."
הם התעתקו בחזרה לחדרו של סנייפ.
הם היו שם, בחדרו, גם ג'יני ורון היו שם...
"איך זה יכול להיות?" שאלה הרמיוני.
"הארי, ע כ ש י ו אתה מסכים שנשאל את הפרופסור סנייפ?" שאלה הרמיוני בקול, כך שאוזניו של סנייפ, לא יכלו להחמיץ את המילים.
"לשאול אותי מה?" שאל סנייפ.
אך לפני שהרמיוני הספיקה לפתוח את פיה רון שאל:
"איפה הייתם? חיכינו לכם כמעט עשר דקות?"
"זה בדיוק מה שבאתי לשאול את הפרופסור סנייפ, אך אתה בנימוסיך הטובים מנעת מימני את האפשרות הזאת.
בכל אופן..." אמרה הרמיוני לפני שרון הספיק להגיב "פרופסור, איך זה שהארי ואני הצלחנו להתעתק להגוורטס? הרי, קראתי שלא ניתן לעשות זאת?"
"את והארי???" שאל סנייפ בתדהמה עזה ביותר.
"את בטוחה שזה את והארי? זה לא הארי בלבד?! ?! ?! "
"כן..." הסתכלה עליו הרמיוני בפליאה.
"אני בטוחה..."
"מוזר... מוזר..." מלמל סנייפ.
"אני ... אני צריך ללכת לדבר עם הפרופסור דמבלדור על העניין הזה... סלחו לי בבקשה..."
"אבל רק רגע..." אמר הארי.
"אני צריך שתענה לי על שאלה..."
"והיא?" שאל סנייפ.
"אני... כלומר... אני והרמיוני... ראינו... ראינו... ראינו..."
"פוטר, אין לי זמן לשמוע את הגמגומים שלך, אז דבר מהר בבקשה..."
"טוב... אז... כשהינו בהוגוורטס, אני והרמיוני, ראינו את אמא שלי..."
"א?ת... אוה לא..." אמר סנייפ שהחוויר לפתע.
"אבל... אמרתי לה... טוב... היא לא ממש אשמה... אבל..." סנייפ דיבר בשקט לעצמו.
"כן פרופסור, אז תהינו בקשר לזה, בהתחלה העלנו השערה, שאולי מי שמתעתק להגוורטס, או?בד בעבר שלה, וחשבנו שזו הסיבה לכך שראינו את אמא..."
"ונראה לך שהייתי נותן לכם להיות אבודים בעבר של הגוורטס?"
שיסע אותו סנייפ.
"אנחנו... חשבנו שאולי... אולי... אולי..." אמר הארי.
"אתה מגמגם הרבה בזמן האחרון, פוטר" אמר סנייפ.
"נו טוב... אז... חשבת שאני רוצה להתפטר ממך?" שאל אותו סנייפ כשחיוך קל מרצד בעיניו ('מה קורה לו בזמן האחרון' הארי שאל את עצמו 'הוא הספיק לשכוח שהוא שונא אותי או שהוא מנסה לפצות אותי על מה שקרה בגללו לסריוס?')
פניו של סנייפ היו עדיין חיוורות.
"בכל אופן, אני צריך ללכת... אז... להתראות".
סנייפ התעתק מהחדר.
"מה קרה לו?" שאלה ג'יני.
"לא יודע" אמר רון "הוא מתנהג מוזר מאד בזמן האחרון, אתם לא חושבים כך?"
"כן" אמרו הארי ג'יני והרמיוני במקהלה.
"וראיתם שהוא מחייך הרבה בזמן האחרון?" שאלה הרמיוני.
"וראיתם שהוא קורא את המחשבות שלי, גם בלי שאני מסתכל בעיניו?, וזה ממש לא מוצא חן בעיני".
"אבל ... אתם חושבים, שבאמת ראיתם את אמא שלך הארי?" שאל רון
"לא יודע..." אמר הארי
"אבל ראיתם איך הוא נבהל כשאמרת שראית את אמא שלך?"
שאלה הרמיוני.
"כן" ענה הארי "והוא גם מלמל משהו על זה שהוא אמר לה משהוא. אתם חושבים שהוא דיבר עם אמא שלי?"
"יכול להיות". אמרה הרמיוני "אולי... יש איזשהוא קסם אפל ש... סנייפ יודע או משהו כזה..."
"והקסם הזה נותן לו לדבר עם אמא שלי... יש קסם כזה בכלל?"
"אולי..."
חזור לדף הפן-פיקשן
|
