פן פיקשן
שיחה עם דמבלדורקסי פגסי
23/07/2004 15:38בימים הבאים, המחשבות הטרידו את הארי יותר מתמיד.
הוא חשב על אמא שלו.
האם הוא באמת ראה אותה?
אולי הוא והרמיוני רק דמיינו או משהו כזה...
'ואולי...' חשב הארי בליבו...
'אולי מי שראינו, היתה מורה חדשה להתגוננות מפני כוחות האופל?'
אבל אחרי שהפך ברעיון הוא נזכר שראה את הפנים שלה...
הפנים של אמא שלו...
'אולי היתה לה תאומה ואף אחד לא סיפר לי?'
הוא פתח בפעם המי יודע כמה באותו שבוע את האלבום...
כן...
זו היתה היא...
"הארי..." הרמיוני ורון נכנסו לחדר.
"כן?... " מיהר הארי לסגור את האלבום.
"ארוחת הבוקר שלך..." אמר רון.
"מה איתה?" שאל הארי בתמימות מעושה .
"אויש אל תיתמם" אמרה הרמיוני.
"אתה לא אוכל כבר יומיים רצופים"
"באמת?" שאל הארי, שבימים האחרונים, נהנה לשחק ברגשותיהם של הרמיוני ורון.
"כן, באמת." אמר לו רון.
"עוד מעט יאשימו אותנו, שאנו לא דואגים לך..." אמרה הרמיוני.
"חבל מאד" אמר הארי
"אבל אני אהיה מוכן להיות צד ההגנה שלכם..." הוסיף הארי לפני שהפרצופים הכועסים של הרמיוני ורון הספיקו להתפרץ...
הפנים של הרמיוני פתאום נהיו פחות ופחות כועסים, ניצוץ של הבנה ריצד בעיניה.
"אני יודעת מה קרה לך..." היא אמרה בשקט.
רון הסתכל עליה בתימהון.
"באמת?" שאל הארי בחשש.
"כן... זו אמא שלך... נכון?"
הארי לא ענה.
היה שקט בחדר ואז הארי אמר:
"בואו נלך לאכול..."
הם ירדו למטה בשתיקה.
***
הארי עלה מארוחת הערב...
הוא שכב במיטתו עייף ויגע...
הוא לא ידע מה קרה לו...
הוא חש שעייפות גדולה צונחת עליו...
ואז...
לפתע הוא שמע קולות בירכתי מוחו...
הקול של סנייפ דיבר...
"פרופסור, ניסיתי לדבר אתך כמעט כל השבוע , אבל לא היית פנוי".
"אני יודע אבל המסדר..." ענה לו הפרופסור דמבלדור.
מה זה הקולות האילה? סנייפ ודמבלדור?
"המסדר לוקח ממני את כוחותי".
דמבלדור נשמע עייף מאד.
"אני מצטער פרופסור, שאני מפריע לך..."
"זה בסדר... אז... רצית לשאול אותי משהוא?"
"כן..." אמר סנייפ.
"ביום שבו הארי והחברים שלו קיבלו את אשרות ההתעתקות, הארי ניסה להתעתק להוגוורטס..."
"וכצפוי זה הצליח לו..." השלים דמבלדור.
כצפוי?
ממתי דבר כזה צפוי?
"כן פרופסור אבל... החברים שלו ניסו להתעתק איתו ו... והרמיוני הצליחה להתעתק יחד איתו..."
"מה?" שאל דמבלדור בתדהמה.
"כן, גם אני נדהמתי... והם גם ראו כאן את... אתה יודע את מי..."
"הם ראו אותה?"
לבו של הארי זינק בפראות...
הם מדברים על אמא שלו...
"כן... הם... הם ראו אותה..."
עכשיו הארי היה ער לגמרי...
העייפות נעלמה כלא הייתה...
"אבל... מה הארי?... הוא בטח לא כל כך מרגיש טוב עם זה, נכון?..."
"כן..." ענה סנייפ.
"כבר יומיים שהוא לא אוכל..."
"מה יהיה איתו?" המהם דמבלדור לעצמו בדאגה.
"אני לא יודע..." אמר סנייפ בקול מודאג...
מה קורה לסנייפ הזה בזמן האחרון?
הוא יותר מידי דואג לי ו...
"הוא חושב עליה כל הזמן... אני יודע... אני שומע..."
"כן, גם אני..."
"הוא חושב שזאת המורה החדשה להתגוננות מפני כוחות האופל..."
"הוא כבר פסל את הרעיון הזה וגם את רעיון התאומה שהוא לא כל כך..."
"כן, אני יודע" אמר סנייפ בקול שקטע את הפרופסור דמבלדור.
יודע???
איך???
ומה זאת אומרת אני שומע???
"מה אפשר לעשות?" שאל סנייפ
"אולי... אולי נגלה לו?" הציע דמבלדור בחשש.
"לא!!!" שאג סנייפ בפראות.
למה לא?
מה לא לגלות לי?
"לעולם לא!!! אפילו אל... אל... אל תחשוב על זה..." סנייפ התנשם בכבדות.
למה סנייפ מדבר לדמבלדור כך?
זה נשמע כאילו הוא...הוא...מתחצף(?)
"אני מצטער שכך אני מדבר אבל..."
"זה בסדר, סוורוס, אני מבין אותך..."
מה דמבלדור מבין?
מה סנייפ מסתיר?
האם זה משהו שקשור לאמא שלו?
"טוב, פרופסור, עכשיו נחזור לענייה של הרמיוני"
ממתי הוא קורא לה הרמיוני?
הוא בדרך כלל קורא לה העלמה גרינג'ר...
"אולי זה בגלל ש... אתה יודע... כל מה ש... הוא אמר עליהם ו..." הקול של דמבלדור היה מאד מסופק
מי אמר?
מה אמר?
על מי אמר?
"זה לא יכול להיות" פסק סנייפ
"עד שהיא לא תקבל ממנו ... או שהיא כבר קיבלה? אבל זה לא יכול להיות..."
"כן אני יודע..." קטע אותו דמבלדור.
"רק הצעתי, ובכלל הוא בכלל לא קיבל אותה, אם כי..." קולו של דמבלדור הפך מבודח קמעא
"שמעתי שהיתה לו גיחה לעולם הזה... גיחה שהיתה הרבה בזכותך..."
לו?
להארי?
גיחה?
מתי?
"כן..." אמר סנייפ.
"אך אם נשוב לעניינינו... כיצד היא הצליחה להתעתק? אתה חושב... אתה חושב שההגנה על הוגוורטס התרופפה?"
רק לא זה!
דווקא עכשיו?
שצריך אותה יותר מתמיד אחרי עלייתו של וולדמורט?
"אני לא יודע... אולי נבקש ממישהוא לנסות ולהתעתק להוגוורטס... אולי... מהפרופסור מקגונגול?
"אפשר... ואם היא לא תצליח אז..."
"אתה בטוח שהוריה מוגלגים? שאלת אותה?"
"לא, לא שאלתי אותה... אבל... זה ברור... כלומר ההורים שלה לא למדו בהגוורטס... או במקום כלשהוא?..."
"אני מוכן לברר אצל כל מנהלי בתי הספר לקוסמים בעולם..."
אמר דמבלדור מותש.
"טוב, אני אנסה לדבר איתה..."
מה קרה לשניהם?
הם השתגעו?
שההורים של הרמיוני קוסם ומכשפה?
אם הם היו... היא לא היתה אומרת?
במקום לספוג את כל ה"בוצדמית" שקוראים אחריה סלית'רינים?
"אז... להתראות סוורוס..."
"להתראות..."
הארי לא שמע יותר...
הוא היה בטוח שהוא השתגע או משהו.
'מה קורה פה???' הוא חשב לעצמו?
הוא פתח את דלת החדר, וראה מולו את סנייפ מסתודד עם הרמיוני.
הרמיוני הנידה ראשה לשלילה, מה שגרם לסנייפ להראות מוטרד שבעתיים.
אחרי שסנייפ הלך הארי פנה להרמיוני:
"הוא שאל אותך האם ישנו צל של סיכוי שהוריך קוסמים?"
"איך ידעת?"
"איך הוא ידע מה?" שאל רון.
"אני צריך...לא, מוכרח לדבר אתכם..."
"מה קרה הפעם?" שאל רון מה שזיכה אותו במבט סונט מצידה של הרמיוני.
"בואו לחדר" אמר הארי מבליע תחושת עלבון עמוקה.
'אני מהווה מעמסה עליהם' הוא חשב לעצמו.
'הם... נמאס להם מימני... טוב...זה מגיע לי אחרי שהתעללתי בהם...' חשב במרירות...
הם נכנסו לחדרו...
"אני חושב שאני משתגע מיום ליום..."פתח הארי בקול נכאים.
"מה?" שאלו רון והרמיוני ביחד.
"אני... שניה לפני שסנייפ דיבר איתך הרמיוני אני... אני שמעתי אותו ואת דמבלדור מדברים על..."
והארי סיפר להם כל מה ששמע...
"אז... אתה חושב שסנייפ ודמבלדור, מסתירים משהו על אמא שלך?" שאל רון.
"אולי... אני כמעט בטוח...כך לפחות זה נשמע, לא?"
"כן, כך זה נשמע..." אמרה הרמיוני.
"אבל... מה שיותר חשוב הוא... איך אתה מצליח לשמוע אותם?"
"אין לי מושג..."
"טוב הארי... בוא נעבור לנושא יותר משמח... מחר יום ההולדת שלך, זוכר?" אמר רון בחיוך.
"מה?" אמר הארי בתדהמה...
"או... נכון..."
"אז נערוך לך מסיבת הפתעה?" אמרה הרמיוני
"את לא חושבת שזו כבר לא תהיה מסיבת הפתעה?"
"אתה צודק" היא חייכה חיוך מקסים שחשף שני טורי שניים צחורות
'רואים שההורים שלה רופאי שיניים' חשב הארי...
"וזה מזכיר לי..." אמר רון.
"שאני צריך ללכת לאן שהוא..."
"גם אני " אמרה הרמיוני.
"אז... לילה טוב הארי..."
"לילה טוב"
"לילה טוב"
העייפות חזרה אליו שוב...
הוא היה עייף...
עייף מאד...
הוא רצה לישון...
הוא רק...
הוא רק יעצום קצת את עיניו וירדם...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
