פן פיקשן
חוות הבריאות "צ'רסטר"ג'ואן קליסמבורג
24/07/2004 23:24הארי רון וג'יני פנו לעבר המטבח כשחיוך רחב נמצא עדיין על פניהם.
"מה קרה לכם?"
שאלה גברת וויזלי, "כלום" אמרו שלושתם במקהלה וחייכו.
הארי הביט על השולחן , גברת וויזלי, מודי, לופין, ארתור וויזלי, טונקס, ושאקלבולט ישבו מסביבו וחייכו אליהם ...
"הארי!,"
פנתה טונקס אליהם
"מה שלומך? איך עבר עליך החופש?"
"אהה, בסדר טונקס"
אמר הארי.
שיערה של טונקס היה צבוע בצבע ירוק זרחני ועיניה היו בצבע ירוק מהמם.
"נחמד נכון? לקחתי את ההשראה ממך."
היא אמרה להארי וחייכה אליו חיוך גדול.
רון וג'יני התיישבו לשולחן והארי הצטרף אליהם.
השולחן היה מלא בכל טוב (כמו שגברת וויזלי יודעת לעשות):
נקניקיות, קותלי חזיר , חזיר מעושן, בשר, צ'יפס, והמבורגרים...
הארי התנפל על האוכל, בבית משפחת דרסלים לא היו נותנים לו כמעט ארוחה אחת נורמלית לאכול , והוא לא אכל כלום מאז הבוקר... (אם אפשר היה להחשיב את הפנקייק השרוף שדודתו פטוניה הכינה לו בבוקר).
"אבא,"
פנה רון למר וויזלי,
"שמעת אולי על מקום שנקרא "חוות צ'רסטר"? "
"למה אתה שואל את זה רון?"
פנה מר וויזלי לרון בעיניים שואלות,
"סתם –" המשיך רון והסביר,
"הארי סיפר לנו על מקום כזה. דודו ובן דודו הלכו אליו ליום בריאות , והם אמרו לו שהאנשים התנהגו שם ממש מוזר, אפילו כמו קוסמים..."
"זה מה שהם אמרו?" שאל מר וויזלי בפנים חיוורות,
"לא בדיוק" נכנס הארי לשיחה,
"אני פשוט חשבתי,...- כי הם אמרו שהם לחשו שם מילים מוזרות ו..,ונופפו במקלות, וסתם העלתי השערה..."
אמר במהירות הארי בפנים סמוקות, הוא ראה שאדון וויזלי קצת לא מבין מאיפה ההשערה הזאת, ולא רצה להיראות כטיפש בפניו...
"לא, זה בסדר הארי" אמר מודי,
"באמת יש מקום כזה "חוות צ'רסטר" ,ובאמת יש שם קוסמים שעובדים שם."
הארי ורון הסתכלו בתמיהה במודי, שנראה בכלל לא נרגש מן המידע שגילה ,
"מה?! , יש מקום כזה שקוסמים משתמשים באמצעי קסם כדי לשרת מוגלגים!?!"
אמר רון בעיניים פקוחות,
"באמת רון!" אמרה גברת וויזלי, שעד עכשיו לא התערבה בשיחה, ורק עכשיו החליטה להוסיף משהו בעניין,
"מה כ"כ מוזר בזה שקוסמים משרתים מוגלגים!?!" –
"לא לזה התכוונתי אימא!"
אמר רון במהירות,
כדי לא לעצבן את אמו, שנראתה קצת אדומה,
"התכוונתי לזה שהם לא פוחדים שהמוגלגים ,א.. יגלו אותם?-
מה עם כל הסודיות של עולם הקסמים?" –
"רון אתה באמת שואל שאלה טובה,"
התערב לופין,
"אך נראה לי שהארי מעדיף שאני אסביר לו עכשיו על מה שקרה לו היום מול העיניים, על דודו ודודתו " .
הארי הביט במהירות בלופין, הוא בכלל לא חשב על הנושא, אבל עכשיו שלופין העלה את זה נראה לו באמת יותר חשוב שהוא יבין מה קרה היום...
רון הביט בהארי , הארי הסתכל עליו בחזרה,
"מה?" הוא שאל,
"קדימה תשאל אותו!"
הארי הביט בלופין.
מרוב שהוא שקע בהרהורים על מה שקרה פה עכשיו הוא לא שם לב שהוא נתן ללופין לחכות...
"אה.." חשב רגע הארי
"אולי תסביר לי על מה דיברתי עם דודתי, ולמה אחר כך מחקת לה ולדוד שלי את הזיכרון?"
"אוקי" ענה לופין.
"אני בטוח שכבר חשבת על זה שדיברתי איתה על המסדר, ולכן מחקתי לה את הזיכרון לאחר מכן, וזה נכון, אבל בחלקו,"
"מה זאת אומרת בחלקו?"
שאל רון,
"אני אכן סיפרתי לה על המסדר אך לא את הכל, הצגתי לה את עצמי והסברתי לאן אני לוקח אותך, אמרתי לה שאני לוקח אותך לבית חברך רון, ואתה לא תחזור עד סוף החופשה, אמרתי לה שמה שהיא פחדה התרחש: וולדמורט (כמה אנשים בשולחן קפצו , וגיהקו קלות ) אכן חזר לתחייה, ומכיוון שאחותה הייתה קוסמת , פטוניה ידעה את פירוש חזרתו של וולדמורט (רון קפץ, וג'יני נתנה לו בעיטה כדי שיהיה בשקט) והייתה מבועתת מכך, סיפרתי לה על זה שיש קבוצת קוסמים שמנסה להילחם בו, ושאלתי אותה אם היא רוצה להצטרף, אך ברגע הזה לא הבנתי מה קרה לה, למרות שאחותה וגיסה נהרגו בגלל וולדמורט (אדון וויזלי נע באי נוחיות) היא בכל זאת עשתה רעש ואמרה שהיא לא תסכים להשתתף בטירוף הזה, אך נראה לי שאם בעלה לא היה שם היא הייתה מסכימה,-"
"למה אתה חושב כך???"
שאל מר וויזלי את לופין במבט מתעניין,
"נראה היה שבעלה שכנע אותה בכל השנים האלה,"
אמר לופין במבט מהורהר, "שעולם הקוסמים הוא הדבר הכי מזעזע שיש ,אפילו שאחותה הייתה חלק ממנו, והיא צריכה בכל צורה שהיא להתרחק ממנו, ובכל זאת אני לא מבין מה הבעיה שלו עם קוסמים..."
"אני יודע מה הבעיה שלו איתנו"
אמר הארי ומבט עצוב בעיניו,
"הוא חשב שהוריי הם פושטקים צעירים שהלכו והרגו את עצמם באיזו תאונת דרכים מוזרה, ושהם השאירו אותי על דלת ביתם של הדרסלים, בלי כלום..."
כולם הביטו בהארי, שקט השתרר בשולחן, גברת וויזלי דיברה בשקט להארי :
"אבל הארי!, אתה לא צריך להיות עצוב בגלל זה , זה שמשפחתך אינה מבינה בעולמנו זה לא אומר שצריך להקשיב להם!"
גברת וויזלי חייכה אל הארי חיוך מעודד, הארי החזיר לה חיוך חלש...
"אמממ..." ניסתה טונקס להפר את הדממה המביכה שהשתררה בשולחן ,
"יש עוד משהו שאתה רוצה לשאול את לופין?" היא פנתה אל הארי, הארי נענע בראשו , גברת וויזלי פקדה על ילדיה:
"רון, ג'יני, בואו נרים את הכלים שעל השולחן, קדימה!" –
"רגע!" קרא הארי, והביט ברון,
"שאלתי לפני קודם את רון וג'יני והם לא ענו לי , אז אני אשאל אתכם: איפה הרמיוני?"...
נראה היה כאילו הארי אמר את שמו של וולדמורט, גברת וויזלי הפילה צלחת ושברה אותה, לופין ושאקלבולט הביטו אחד בשני, גם רון וג'יני החליפו מבטים חורשי רעה ביניהם, רק טונקס (שנראתה קצת עצובה) ולופין לא איבדו את עשתונותיהם,
לופין הביט בהארי במבט מעמיק ואמר בשקט: "על זה הארי נדבר בפעם אחרת...".
שאר הארוחה עברה בשתיקה מתוחה ומוזרה...
&
לאחר הארוחה עלה הארי למעלה, רון וג'יני נשארו למטה בטענה
"שהם צריכים לעזור לאמם לשטוף את הכלים".
הוא נשכב על המטה מהרהר על מה שקרה בארוחה...
מעניין מה קרה להרמיוני?, האם קרה לה משהו כ"כ איום ונורא שכולם עצובים בגללו?...
הדלת נפתחה, ורון נכנס דרכה, הוא דיבר אל הארי:
"הארי,תקשיב אני רוצה ממש לספר לך מה קרה להרמיוני אבל לופין ומודי השביעו אותי שאני לא אגיד כלום, ואסור לי להפר את השבועה שלהם..."
הארי הביט ברון, הוא נראה כפוף וגבוה, פניו היו עצובים ושקטים, בעצם חשב לעצמו הארי, הרגע שיחיד שהוא ראה את רון מחייך מאז שהוא הגיע, היה רק מתי שהם דיברו על לופין וסכסוכו עם ורנון...
הארי ורון דיברו על שאר הדברים שלופין אמר להם בארוחה, (הארי לא רצה להכריח את רון לספר לו על הרמיוני, הוא ראה שהוא מספיק עצוב גם ככה).
וקצת חייכו כשהם חשבו על דוד וורנון הכועס שעכשיו לא מבין איפה הארי נמצא...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
